המקנה רפה

מעשה בלא מחשבה וכבר כתבנו בפ' קמא דמה שאמר במחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה משום דבאמת הי' ראוי' להצטרף מחשבות עבירה שלא נעשית מחשבה עם מעשה בלא מחשבה להעשות גוף אחד שלם במחשבה ובמעשה וזה הוא החסד שהקב"ה עושה במחשבה טובה שמצרפה למעשה ונעשית קומה שלימה אבל בעבירה אין הקב"ה מצרף אבל אמרה חז"ל המחשבה שעושה פרי לעיל בדף מ' כמו שכתב שם שאם המחשבה גרמה את המעשה צריך כפרה ולמד זה ממי שניתכווין לאכול בשר שומן ועלה בידו בשר חזיר אעפ"י שלא ניתכווין באותו אכילה אפ"ה חייב דאע"ג דקי"ל דמתעסק דהיינו שלא ניתכווין לאכילה כלל או שניתכווין להגבי' את התלוש וחתך את המחובר פטור אפ"ה כשנתכווין לאכילת היתר מצטרף את המחשבה זו עם האכילה או המעשה שבא על ידה והיינו דיליף דהשתא איסור והיתר מצטרפין איסור ואיסור מיבעי' ואף דהחסד של השי"ת הוא שאינה חשובה להצטרף כמזיד גמור מ"מ עונש איכא וכבר כתבנו בפ' קמא דהיינו דאמר דוד המע"ה שגיאות מי יבין מנסתרות נקני שגיאות היינו מעשה השגגו' הבאי' לאד' בלא מתכוין שא"א להשמ' מהן ונסתרו' היינו מחשבות שהן נסתרות וכמ"ש חז"ל בפסוק הנסתרות לה' אלקינו היינו הנסתרות וכיון שהם רבי' וכמו שאחז"ל אין אדם ניצול מהירהור עבירה ע"כ ביקש שינקהו שלא יבוא לצירוף עם השגיאות הבאי' ע"י הירהורי' וכמ"ש חז"ל בפסוק ונשמרתם מכל דבר רע ע"כ ביקש דוד עליהם שינקי' משום דשכיחא טוב' והיינו דקאמר איסי בן יהודא ע"ז ידוו כל הדווי' משום דשכיחא טובא וה' הטוב יכפר בעד וק"ל

ברש"י ד"ה ודר עם אמו ועם בתו וכו' דאהני אנשי כנסת הגדולה וכו'. כבר כ' בספ"י דכוונת רש"י ז"ל על אחותו דלא נרמז בקר' דכי יסיתך אלא האב עם בתו וכ"ש דלפמ"ש לעיל דברמז דכי יסיתך משמע איפכא דאח עם אחותו אסור להתייחד וע"כ צ"ל משום דאהני אנשי כנה"ג ונ' עוד דהא ייחוד דפנוי' דוד גזר עלייהו במעש' דאמנון ותמ' והתם אחותו הוי א"כ אפי' אי נימא דאחותו דמי לבתו ואמו כיון שניתגדלו ביחד מ"מ מסתמ' דור גזר עלייהו כיון שהמעש' שהי' באחותו הי' ודוחק לומר דכיון שלא הית' באיסו' ערו' עליו כיו' שהית' בת יפ"ת גרע טפי דאין זה סבר' כלל דמשו' זה לא מהני מה שניתגדלו ביחד ואדרבא כיון דחמור אסור' יש לאסור יותר כדמשמע בסוטה דף ז' מה נדה שהי' בכר' וכו' אלא ע"כ דאף דדוד גזר עלייהו מ"מ אהני אנשי כה"ג דלא תקיף יצרי'. אך היות' נר' בדברי רש"י ז"ל דפי' כן אהא דקא' ודר עם אמו דהיינו קירוב טפי מייחוד דמותר באמו בתו דוקא כמו שהתירו באמו ובתו שישן הוא בכסותו ואמו בכסות' אף שזה אסור מן התירה מקרא דלא תיקרבו לגלות ערוה לא מצינו היתר באמו או בתו כדאיתא בפ' קמא דשבת דף י"ג לכך פירש"י ז"ל דהקילו באלו משו' דאהני אנשי כה"ג דניקרינהו לעיני' ונר' עוד דמתורץ בזה מה שהקשו המפרשים אהא דרב אחא בר אבא וכו' לא סבר לה מר דמקדשי כיון דבל"ז היתה ערו' עליו משום בת בתו ואפ"ה מותר הקירוב מה יוסיף האיסור יותר משום דהי' נמי א"א וכן פ' הרמב"ם וש"ע דבתו שנתקדש' אסור הקירוב וע' בספ"י שנדחק לתת טע' לזה ולפמ"ש בפי' דברי רש"י זיל הוא נכון דכל הקירוב שהתירו באמו ובתו אף דלא חילקו התירה בלאו דלא תקריבו לגלות בין אמו ובתו לשאר עריות היינו דאנשי כה"ג נקרינהו לעינים וכיון דלא אהני אלא יצרי' דקרוב' דלא מגרי' בהו אבל ליצרי דא"א לא אהני מידי ואין חילוק אצלו בין אם הי' קרוב' או לא. ונר' עוד דטעמ' דר"מ דאס' אפי' בייחוד בתו לאו דס"ל דאפי' מן התורה אסור דהא בר מז דכי יסיתך מפורש דבן עם אמו מותר וה"ה האב עם בתו אלא דס"ל דדוד כשגזר על אחותו גזר על כל עריות אפילו על האב עם בתו

ברש"י ד"ה זה וזה וכו'. בין ללישנא קמא ובין ללישנא בתרא וכו'. הנה בברכות דף כ"ד גבי ק"ש דאם הי' בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כונה א"ר חסדא בתינוקת בת ג' שנים ויום א' ובתינוק בן ט' שנים וכו' א"ד תינוקת בת י"א ותינוק בן י"ב אידי ואידי עד כדי שדי' נכונו ופירש"י שם בד"ה בת י"א ובן י"ב זמן שהן באת לכלל שערות עכ"ל נ' דפי' כן לפי הענין דהתם ליכא לפרושי דאידי ואידי קאי על תינוק' לבד ועל שני הלשונות דתינוקת בת שלש בוודאי לא שייך סימנים פחות מבן ט' ובשמעתין לא רצה לפרש דקאי ושערך צמח על תינוק דהכא הזמן הוא בן י"ג ויום אחד לא שייך בו כדי שיהיה דהיינו אף שאין בו אסור כיון שהיה ראוי להיות בו שתי שערות דהא קי"ל במס' נדה דאפי' אין בו שערות חיישי' שמא נשרו וע"כ פי' דקאי על תינוקת דבתינוקת שפיר שייך ואע"פ שיודע שאין בו סימן דשדים נכונים אפ"ה כיון שבא לכלל ראוי להיות שדים נכונו אסור. והנה לפי גי' רש"י משמע דק"ש חמירה מאיסור יחוד (וע' שם בברכו' בלשון הרא"ש שהביא דברי הרמב"ם ז"ל דבת י"א בעי' שיהיה בו סימני' ובת י"ב אע"פ שאין בה סימנים י"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דלענין איסור יחוד וענין ק"ש שווין וכיון דהתם לענין ק"ש אמרינן בת י"א והכא לענין יחוד אמרינן בת י"ב אע"כ דהתם מיירי בדאיכא שערות והכא מיירי בלא שערות ולכך גבי ק"ש כ' שני הדינין וגבי איסור יחוד סתם הדברים ולא הזכיר שנים כלל וסמוך אדהתם) אבל מדברי הרא"ש ז"ל בשמעתין ולשון הטור משמע דס"ל דאיסור יחוד חמו' טפי מאיסור ק"ש כמ"ש הפריש' באה"ע סי' כ"ב והיינו משום דגר' שם בברכות והוא דאיכא שדים נכונים כמפורש שם בלשון הרא"ש ז"ל והכא גרס כדי שיהיה כמפורש בדברי הרא"ש ז"ל בשמעתין ופי' זה וזה קרובין לשדים נכונו וכו' שהיא שנה הסמוכה לגדלות משמ' דאף שאין להם שדים נכונו וכו' ומה שכ' לפי גי' הספרים קשיא דלא מצינו בשום מקום בגבי תינוקת בת ט' שנים ולכאורה אינו מובן דהא מצינו גם בתינוקת שיעור השערות כשהיה בת ט' שנים דהא ברייתא דלעיל דף ט"ז ע"ב דאוקמינהו בנדה דף מ"ו בתינוקת וכן משמע מסוגי' דלעיל שם דמייתי לענין תינוקת: ונ' דס"ל דאין לפרש זה וזה הכל בתינוקת בתרי לישנא דלא מצינו סי' שדים נכונו לבת ט' וע"כ דקאי על תינוק ותינוקות לישנא בתרא ודלא כפירש"י וכבר כתבנו לפי הגי' בתינוק בן י"ג לא שייך לומר כדי שיהיה דהא בל"ז חיישי' שמא נשרו ולכך כ' שגי' משובש' בת י"ב וצ"ל כמו בברכות בת י"א וכיון דשם אמר והוא דאיכא והכא אמר כדי שיהיה ע"כ דאיסור יחוד דהוא דאורייתא מלא תקרבו לגלות ערוה חמירא טפי מק"ש ונפקא מינה אפי' היכא דליכא איסור יחוד כגון האב עם בנו והאם עם בתה ובזה מיושב תמיהת מגן אברהם סי' ע"ג על הרא"ש וטור ע"ש

דף פ"ב בגמרא מ"ט אילימא משום ינוקי וכו' אשה משום אבהתי דינוקי וכו' משמע מלשון הש"ס דבתחילה לא קשיא לי' מאשה משום דגבה איכא למימר משום ינוקי אלא כיון דבל"ז הוצרך לומר משום אמהתא מפרש נמי גבי אשה משום אבהתא ונ"מ בזה י"ל בפשיטות דאי הוי אמר כן גבי אשה הטעם משום ינוקי היתה מותרת ללמוד עם ילדות נקיבות והי' צריך לדחוק דהא דנקיט סתמא משום דסתם לימוד הוא בזכרים דהא נקיבות אינו חייבות ללמוד תורה ואמרו חז"ל ולא ילמד אדם את בתו תורה וכו' אבל כיון דמסיק משום טעמא דאבהתא איכא איסורא אפי' בנקיבות וכן כתב הב"ש בסימן כ"ב דאשה אסורה ללמוד אפי' עם נקיבות. אך יותר נראה דנ"מ דאי אמרי' גבי אשה טעמא משום ינוקא לא הוי אסורה אפי' בילדים זכרים אלו כשהם בני ט' שנים ויום אחד דפחות מבן ט' ליכא איסור יחוד וזה דוחק לפרש המתני' בהכי דוקא לכך קאמר לפי מאי דמסיק דברווק' הטעם משום אמהתא גם באשה אפי' בפחות מבן ט' אסור משום אבהתא ולפ"ז נראה דיש לפרש מ"ש הרמב"ם ז"ל וש"ע הטעם גבי מי שאין לו אשה משום לא יתגר' וגבי לא תלמד כת' מפני אבותיהם שבאים בגלל בניהם ונמצאו מתיחדים עמה ולא כתב ברווק ג"כ הטעם משום יחוד אמהתא כמו גבי אשה משום דאמרינן לעיל דמותר להתייחד עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה והיינו מג' שנים ולמעלה כמ"ש הח"מ שם בס"ק ט"ו. ונראה דה"ה אם יש עמה תינוק זכר שהוא מבן ט' ולמעלה שזהו השיעור שיודע טעם ביאה אין בו איסור יחוד דהתינוק הוי שמירה א"כ י"ל דלא שייך איסור יחוד משום אמהתא שהרי התינוק כשהוא יותר מבן ט' משמר וכ"ל משום מתגרה בנשים ויבוא להתייחד עמה והיינו דמפרש הכא משום אמהתא אבל גבי אשה ממ"נ איכא איסורא דכשהוא מבן ט' ולמעלה שאסור משום יחוד התינוק עצמו כשאין אבותיהם עמהם ואם הוא פחות מבן ט' כיון שאינו יודע טעם ביאה ולא הוי שומר אסור משום אבהתא ושפיר כתב הטעם משום יחוד. ובזה מתורץ מה שדקדק הפרישה מ"ש הטור גבי מי שאין לו אשה שלא ילמד תינוקת וגבי אשה נקט לקטנים דמשמע קטנים ולא קטנות ולפמ"ש אתי שפיר דגבי מי שאין לו אשה דאיכא א סור בין בזכרים ובין בנקיבות משום גירוי נקיט לשון תינוקת שהוא כולל שם שניהם כמ"ש הפרישה שם אבל גבי אשה כיון דבאשה לא שייך גירוי כמ"ש הב"ח והב"ש אלא משום יחוד א"כ ליכא איסורא אלא בבנים ממ"נ כנ"ל אבל בבנות ליכא משום יחוד דאבהת' משום דהבת הוי שמירה כנ"ל דמסתמא הי' יותר מבת ג' שנותנין אות' ללמוד כדאיתא בי"ד סי' רמ"ה ולהכי נקיט הש"ס גם באשה טעמא דאבהתא ולפ"ז מותרת אשה ללמוד עם קטנות ועיין בסמוך ודו"ק

בתוס' ד"ה לא יתייחד וכו' וקשה להר"ם דאמר לעיל אנשים מבפנים וכו'. וכתב הח"מ בסימן ה' דלדע' רש"י ז"ל צ"ל דמיירי התם באנשים שעסקיהם עם נשים ולכאורה ק' שם דהא משמע דמי שעסקו עם נשים חמיר טפי לענין יחוד מן פריצי' תדע דע"כ צ"ל כן לפמ"ש התו' דמיירי באשתו עמו ואפ"ה אסור בוני שעסקו עם נשים חמיר טפי מפרוצים אע"ג דפרוצים מותר כדאיתא להדיא בע"ז דף כ"ה אלמא במי שעסקו עם נשים חמיר טפי א"כ כיון דקיי"ל דפרוצים אפי' אשה אחת עם אנשים הרבה נמי אסור כ"ש דאסורה אשה אחת בין אנשים הרבה שעסקיהם עם נשים וא"כ למה באנשים מבחוץ מותר ולא חיישינן שמא תבוא אשה אחת בין אנשים וצ"ל בדוחק דכוונתו דמיירי שמקצת אנשים מהם עסקיהם עם הנשים ומקצת אין עסקיהם עם נשים א"כ בנשים בחוץ חיישינן שמא יצא אחד שעסקו עם הנשים ויתייחד עמהם אבל באנשים מבחוץ ליכא למיחוש שמא תצא אחת מן הנשים כיון דאיכא בחוץ אנשים שאין עסקיהם עם נשים הם שומרים אף לאותן