המקנה רח

לר"י דאמר אפי' מאה תופסים בה נהי דקידושי דשני אהני לאוסרה על ראשון אבל קידושי שלישי לא אהני כלל אלא דבאמת מצד השיור לא הוי קידושין אלא כיון דאמר מעכשיו גזרינן אטו אם אמר בלשון תנאי וכן בכל א' לר"י אע"ג דס"ל דבאמת לשון שיור הוא מ"מ גזרינן אטו לשון תנאי כדאשכחן גבי גט בברייתא ושפיר שייך לשון תופסים כיון דאינו מחמת ספק א"כ שפיר נזכר גזירה זו בש"ס לפי מה דמפרש אביי אליבא דר"י ולפ"ז י"ל גם מ"ש בחיבורו להחמיר באמצעי דצריך גט היינו משום דאף דלא קיי"ל כר"י בשיור מ"מ קיי"ל כוותי' בגזירה זו אטו תנאי לכך מאמצעי צריכה גט שמא יתחלף בלשון תנאי לשני דאז וודאי צריך גט מספק שמא קמא נתכווין לחזרה אך לענ"ד נרא' יותר דכוונת הרמב"ם בפי' המשנה דהא דשניהם נותנים גט ולא אמרינן אחד מגרש וא' כונס משום דמחלפא באשה שהלך בעלה שוב ראיתי בב"ח שנסתפק בזה וצ"ע ודו"ק

שם אתמר רב הונא אמר והוא יתן וכו'. ב"ס פ"י דיקדק בלשון הש"ס דגיטין דף ע"ד דאמר שם מאי ותתן וכו'. ונראה דהתם קשי' דפשיטא שצריך לקיים תנאי בשלמא הכא טובא קמ"ל דהא איתא בב"מ דף ס"ה דכל תנאי שהוא לטובת לוקח בעי לאתנוי' אבל אם התנה המוכר פיטומא מילי בעלמא נינהו א"כ הכא כיון דעיקר היא לטובתה שהוא יתן לה היא צריכה לאתנוי' ולא דמי לדלעיל דע"מ שאני כהן דלא הוי תנאי שקיבל עליו לעשות אלא שהטעה אותה אלא שתוספות כתבו שם דאם בתחלת המקח אמר המוכר התנאי אף שהוא לטובת הלוקח מהני ובאמת יש להביא ראיה ממתני' זו ואף די"ל דהכי בוודאי מהני מדר' גידל דאמר כמה אתה נותן לבתך וכו' עמדו וקידשו הן הן הדברים הנקנים באמירה כדאיתא באה"ע סי' נ"א דה"ה האיש והאשה עצמה וכמ"ש לעיל דף ח' גבי התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מ"מ לא הי' אלא מדין חיוב אבל לא בתנאי שיהא הקידושין תלוי בהם א"כ טובא קמ"ל משא"כ בגיטין דבעל התנה לטובתו פשיטא שצריכה לקיים התנאי ומקשה שפיר מאי ותתן ומשני דהא גופא קמ"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ודו"ק

שם מאי בנייהו וכו' ולכאורה קשה לפי דעת הרמב"ם וסייעתו בסי' ל"ה דבתנאי ע"מ שהוא מעכשיו לא בעינן תנאי כפול ושאר דיני תנאי א"כ איכא בינייהו טובא אי בעינן תנאי כפול או שאר דיני תנאי וצ"ל דבא לאשכוחי נ"מ אפי' לר' חנינא דפליג בתנאי כפול ולפמ"ש תוס' א"ש טפי דאף לר"י מ"מ ספיקא הוי אי הוי כמעכשיו או לא דאפי' לר"י צריך לקיים התנאי דשמא על מנת כמעכשיו אך לפמ"ש לקמן בתוס' ד"ה א"ב וכו' דהא דס"ל דספיקא הוי היינו דוקא גבי גירושין ומהוכחה שכתב ר"י שם. אבל גבי קידושין משמע מדבריהם שם דלא הוי ספק. א"כ ליכא לשנוי' הכי אך לפמ"ש לקמן דלר"י באמת הא דקאמר לכשיתן היינו דלאו תנאי הוא כלל אלא כמו לאחר למד יום ה"נ התנו שיחולו הקידושין בשעת נתינת המעות א"כ אין בזה שייכות דיני תנאי כלל ועיין מ"ש לקמן בזה וק"ל

ברש"י ד"ה לר"י הוי קידושין וכו' עיין במהרש"א שתמה בזה ע"ש ובמתני' פי' רש"י הרי את מקודשת בפרוטה זו והוא מסוגיא מפורשת לקמן דף ס"ג ע"א ש"מ כל ע"מ היכא דיהיב לה אך י"ל דוודאי לר"ה שהקידושין הן מעכשיו ע"כ דעתו שתתקד' בפרוט' לבד אבל לר"י י"ל שתתקדש בר' זוז ג"כ כיון דאין חלין הקידושין אלא בשעת הנתינה אפ"ה אתי שפיר הא דמתקדשת שם בע"מ שאדבר ואעשה עמך משום דקי"ל מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה ואין להקש' לדעת הפוסקי' בסי' ל"א דהיכ' דנתאכל המעות קודם גמר נתינת הקידושין אפי' כבר גמר דיבורו ה"ל מלוה א"כ ה"ל למיתני הכא דבעינן דוקא שלא נתאכל הפרוטה עד נתינת המאתים זוז ז"א דאפי' נתאלמנה מקודשת במאתים זוז שנותן לה דקי"ל מלוה ופרוטה דעתה נתאכלה והיינו דפירש"י שלא נתקדשה בפרוטה אלא במאתים והיינו אם נתאכל הפרוטה כנ"ל והא דלא הני במתני' דלקמן ע"מ שאדבר עליך לשלטון דבעינן דוקא שלא נתאכל הפרוטה משום דהשכירות ה"ל מלוה ודעתה שתתקדש בפרוטה ה"ל אותו פרוטה גמר נתינת הקידושין ונראה דאין לתמוה שיהי' בלשון ע"מ שאתן לשון קידושין בר' זוז דע"כ צ"ל כן בהא דאמר ר"ל על מתני' דלקמן ע"מ שאדבר וכו' והוא שנתן לה ש"פ ולא אמר על מתני' זו מקודשת ע"מ שאתן לך משמע דמתני' דהכא אפי' לא יהיב לה פרוטה מתקדשה במאתים זוז משא"כ התם דה"ל מלוה ואי הוי אשמעינן מתני' דלא הו"ל מלוה הו"ל לפרושי בשכר שאדבר וכו' כדקאמר התם מ"מ נשמע משם דיש במשמע בלשון ע"מ לשון קדושין א"כ נהי דאמרינן התם כל ע"מ היכא דיהיב לה הוא מ"מ י"ל לרב יהודה דמקדשה גם בר' זוז כנ"ל. ודוק

שם בגמרא איכא בנייהו שפשטה ידה וכו'. ויש לדקדק דה"ל למימר דנ"מ אם חזרה בה קודם נתינה ונתן לה בע"כ דקי"ל בתנאי מעכשיו דנתינה בע"כ הוי נתינה וה"ה בע"מ לר"ה אבל כר' יהודא כיון דחזרה בה לא הוי קידושין. מיהו לדעת התוס' לקמן דר"י מספקא לי' אי הוי מעכשיו ליכא למימר הכי דאף לר"י צריכה גט מספיקא אבל לפירש"י ז"ל צ"ל דבעי לאשכוחי א"ב אפי' לר"ל דס"ל לעיל דלאחר למד יום אינה יכולה לחזור וק"ל ועיין מ"ש לקמן

ע"ב בגמרא א"ב שנתקרע הגט וכו'. הקשה בספ"י דהא ר' יהודא ס"ל בגיטין דף ע"ב כר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ אפי' בקרע הגט הא לא גרע מתנאי אם תתן לי דמגורשת למפרע לר' יוסי דזמנו של שטר ה"ל כמו מעכשיו ע"ש ונראה לענ"ד די"ל כגון שנקרע השטר באותו יום עצמו דמשום זמנו של שטר אינו הוכחה אלא מסוף היום דהא אפי' במהיום אם מתי נסתפקו תוס' אם מתו באותו יום אי הוי לשון מהיום כמו מעכשיו אבל בזמנו של שטר דאינו הוכחה אלא משום שכתב בו זמן וודאי אין הוכחה אלא מסוף היום וכ"ש אם אמר בפי' שתתן לי היום מאתים זוז דאין שום הוכחה מן הזמן שמגרשה משעת נתינת הגט ואם יקרע הגט קודם נתינת המעות לא הוי גט לר"י ובזה נר' לענ"ד ליישב הא דקשה לכאורה לר"י דס"ל לכשתתן משמע לכשתתן הוי גט גמור ואמאי הא אמרינן בגיטין דף נ"ט ע"ב בההיא דאמר לשלוחו לא תתביני' אלא לאחר שלשים יום ופריך וניחוש שמא פייס א"כ ה"נ כיון שיש זמן בין נתינת הגט לגירושין ניחוש שמא פייס ואין לומר דהכא שאני כיון שנתן הגט ליד אשה דהא במעכשיו אם לא באתי פריך שם נמי שמא פייס אע"ג שכבר נתן הגט לידה ואף שתוס' כתבו בגיטין דף י"ח ע"ב לחלק דבמגרשה מתוך קטטה לא חיישינן שמא פייס מ"מ הא דקאמר מאי בינייהו והוצרך למצוא נ"מ הוי לי' למימר בפשיטות היכא דליכא קטטה צריכה גט אחר לר"י אבל לר"ה דא"ל דע"מ הוי כמעכשיו לא חיישינן שמא פייס וביטל כמ"ש תוס' שם דהא כיון שאומר מעכשיו אינו יכול לבטל ולפמ"ש דע"כ מיירי שנקרע הגט באותו יום משום דלאחר אותו היום הוי אפי' לר"י כמעכשיו משום דזמנו של שטר מוכיח עליו א"כ באותו יום עצמו לא חיישינן שמא פייס אלא לזמן מרובה כדאי' שם דף י"ח גבי נכתב ביום ונחתם בלילה דמכאן ועד עשרה ימים חיישינן שמא פייס ועמ"ש לקמן בזה. עוד נראה די"ל כגון שכתב שבוע או שנה או חודש או בגט מאוחר כמו שתירצו התוס' בכתובות דף ב' ע"ב תדע דהא כתב המהרש"א ז"ל שם דהא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דצריך ליכתוב בו זמן דהא גט שאין בו זמן פסול ותי' משום דהי' יכול לכתוב שנה או שבוע א"כ בפשיטות י"ל דר"י מיירי באמת בכתב שנה או שבוע אלא דא"צ לידחוק בכה"ג דהא לכתחילה צריך ליכתוב בפרטות אותו יום ונראה יותר כמ"ש לעיל אם נקרע באותו יום עצמו ודו"ק

תוס' ד"ה א"ב וכו'. ולא רצה לשנויי וכו' לולי דבריהם הי' נראה כיון דשמעינן לי' לר"ה ביבמות דף צ"ג המוכר פירות דקל לחבירו דמשבא לעולם אינו יכול לחזור בו דס"ל כר"מ דמקדש אחר שימות בעלך מקודשת ומשמע להדי' מדר"ה דאפי' בלא אמר שמוכר לאחר שבא לעולם אפ"ה קנה אותו משבאו לעולם וכן משמע בב"ב דף קמ"ב גבי מזכה. לעובר דאפי' לא אמר לכשתלד זכה בו העובר וכן משמע בכתובות דף נ"ט ע"ב המקדש מעשה ידי אשתו ובקונם שאני עושה לפיך דאפי' לא אמר לכשתעשה אפ"ה משבאו לעולם קדשו וכ"כ תוס' שם בהדי' בד"ה לכשאקחנה ואע"ג דהתם לכשאקחנה והכא לא קאמר לכשאתגרש אין נר' לו לחלק עכ"ל וע"כ צ"ל הא דאמר ר"מ לאחר שימות בעלך משום דלא עבידי דאתי כמ"ש תוס' ביבמות שם ומסתמא לא אמרינן דדעתו כשימות בעלה (ולפמ"ש תוס' בכתובות דף נ"ח ע"ב דמיירי שהי' בעלה גוסס וה"ל עבידי דאתי ע"כ. צ"ל דלרבותא דחכמים נקיט כמו שיבואר לקמן דף ס"ג בתוס' ד"ה לכשאקחך) וכ"ש לדעת הפוסקי' שהביא המרדכי ריש פ' מי שמת ובח"מ סי' ר"ט בהגה"ה דכשאומר כשיבוא לעולם לכ"ע מהני ע"כ פלוגתייהו במוכר סתם כמו שיבואר לקמן דף ס"ג בס"ד א"כ הכא בנתגרשה ע"מ שתתן דהוי עבידי דאתא דמסתמא כיון דקיבלה הגט תקיים התנאי א"כ לרב הונא אפי' אי לא הוי ע"מ כאומר מעכשיו חלו הקידושין לאחר נתינת המעות ועוד נראה דאפי' למאי דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מ"מ כיון דכבר כתבנו לעיל דהמ"ל א"ב אם חוזרת וכן גבי גירושין הומ"ל א"ב אם ביטל הגט אלא משום דבעי למימר איכא בינייהו לריש לקיש דס"ל אינה חוזרת וכן גבי גירושין דאמר לעיל דף נ"ט דדוקא היכא דלא מטי גיטא לידה דיבור ודיבור הוא משמע דאם נתן לאשה עצמה אינו יכול לבטל ועיין מ"ש שם בזה ולפ"ז כראה דלפי מאי דקי"ל לקמן דף ס"ג כר' יוחנן דכל היכא דהוי בידו מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם א"כ הכא כיון דהוא אינו יכול לבטל ויכולה ליתן לו בע"כ לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל נתינה בע"כ הוי נתינה ולדעת הרא"ש ז"ל הוי ספק מגורשת א"כ כיון דבידה ליתן לו בע"כ לא הוי דבר שלא בא לעולם וממילא חלו הקידושין לאחר נתינה אפי' לר' יהודא וכן משמע בכתובות דף נ"ט גבי קונם מעשה ידי אשתו דהיכא דבידו אפי' לא אמרה לכשיבוא לעולם מהני וכן משמע מדברי תוס' שם בד"ה הכא אין בידה וכו' ואין ראי' מהא דאמר ר' יוחנן פירות ערוגה זו מחוברת יהי' תרומה וכו' לכשיתלשו וכו' דמשמע דוקא כשאומר לכשיתלשו התם שאני כיון שאמר בפי' פירות ערוגה זו מחוברת אי לאו דאמר לכשיתלשו הוי משמע דבשעת חיבורם קאמר מיהא אפשר לחלק דגבי פירות דקל ועובר ומעשה ידי אשתו כיון שהגוף אינו בעולם מסתמא דעתה לכשיבו' לעולם משא"כ במקדש א"א או בשדה