המקנה רו

דמסתמא לא חזרה מקידושי ראשון ונתקדשה לשני עד למ"ד יום ואח"כ פקעי קידושי שני וחיילי קידושי ראשון וצ"ל באמת ר"ח לא שמע הא דר"י וס"ד בפשיטות דלא שייך שיור בקידושין ובזה אתי שפיר הלשון הא דקאמר מר ארישא מתני וכו' ר' יהודה אסיפא מתני וכו' ולא קשה לי' דהוא לשון מיותר ולא הל"ל אלא ר"י אסיפא מתני' ולפמ"ש י"ל דס"ל טעמא דרב בסיפא כדר' יוחנן כמ"ש המפרשים באמת דלמסקנא י"ל כן אלא דר"ח דקשה לי' ארישא ה"נ קשה לי' אסיפא דמ"ט דרב דס"ל מקודשת ואינה מקודשת לעולם דס"ל דלא שייך שיור בקידושין וקשה ממ"נ אי ארישא קשה על שמואל ואי אסיפא קשה מ"ט דרב ולהכי השיב לו דר"י אסיפא מתני ולא ק' לי' מ"ט דרב משום דס"ל כרבנן דמספקי בתנאי וחזרה ולפ"ז למאי דמסיק הא דר' יוחנן באמת יש לפרש גם ארישא ושמואל כר"י לכך הביא הרי"ף ז"ל פלוגתא ארישא ואסיפא דקי"ל כרב ולא כר"י ושמואל ודו"ק

אמנם בנדרים דף ד"ט משמע דפליגי בי' אביי ורבא דרבא ס"ל בפשיטות דלא פקעי כדאמר שם ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי וכו' אמר לי' אביי קדושת הגוף לא פקעי בכדי וכו' משמע דס"ל אפי' בקידושי אשה י"ל דפקעי אף דכתב הר"ן שם די"ל דאין אישות לחצאין אינו מוכרח דרבא לטעמי' דס"ל בגיטין דף פ"ד בהיום אי את אשתי כיון דפסקה פסקה ולא קי"ל הכי כמ"ש הפוסקי' מדאתקין רב בגיטן מיומא דנן ולעלם. ולפי"ז יש לתרץ ממילא הא דלא מפרש אביי אליבא דאמת לרב מטעם דכולי' תופסי' בו כר"י ואפי' מאמצעי תצטרך גט די"ל דס"ל דהא בהא תלי' דאי מהני שיור בקידושין לענין שאחר יוכל לתפוס ה"כ אמרינן דשני לא קידש אלא עד זמן גמר הראשון דמה"ת נימא דחזרה בה וכסברת הירושלמי שהביא הרמב"ן ז"ל וס"ל אף דלר"י כולי תופסי' בה מ"מ בזמן גמר הראשון חזרו קידושי ראשון למקומם כסברת שמואל וממילא לרב דאמר מו"מ לעולם ע"כ דל"ל שיור וע"כ צ"ל מטעם ספק תנאי וספק חזרה וי"ל עוד דאביי לשיטתו אזיל דלכאורה קשה לפי דעת הרמב"ן דס"ל במעכשיו ולאחר למ"ד יום אינו יכול לחזור בו אלא דהתנאי הוא אם לא ימות עד למ"ד יום ולא התנה על חזרה א"כ קשה לאביי דס"ל בגיטין דף כ"ח דלא חיישינין לשמא ימות לענין אכילת תרומה ע"ש למה חיישינן למיתה לשמואל בתוך למד יום שלא תאכל בתרומה כדתני במתניתן ולפמ"ש באמת למסקנא יכול שמואל לאוקמי מתני' כר"י וכרבנן דר' דגט ואינו גט מטעם שיור וכדמסיק לר"י ה"נ לאביי אליבא דשמואל הא דקאמר עד למד יום משום דמסתמא לא חלו הקידושין אלא עד גמר קידושין של ראשון כנ"ל. א"כ עד למד יום לאו משים שמא ימות אלא משום תפיסת קידושי שניהם כדר"י וממילא דלרב ליכא למימר הכי מטעם שיור אלא מספק תנאי וספק חזרה והיינו דקאמר אביי ולטעמי' דרב ועיין בסמוך ודוק

שם אמר רב מו"מ לעולם וכו' ולכאורה משמע דרב לאו דינא דידי' קאמר אלא מפרש מתני' הכי. ויש לדקדק מאי דוחקא דרב לאוקמי מתני' דלא כרבי עצמו ונדחק לפרש דר' סתם למתניתין כרבנן ונראה דא"ש לפמ"ש בסמוך דלשמואל צ"ל דהחשש בתוך למד יום היינו שמא ימות כדפירש"י בד"ה ושמואל וכו' וכ"ש לפי' הרמ"בן דתנאי לא היה שיכול לחזור אלא דהתנאי הי' אם לא ימות וכן נרא' שיטת הרמב"ם ז"ל שהרי כתב דצריכה גט משניהם בין תוך למד ובין לאחר למד יום וכו' ואי ס"ד דתוך למד יום יכול הראשון לחזור בו למה צריך ליתן גט הא יכול לחזור בדיבור בעלמא וא"כ קשה לאביי דלא חיישינן למיתה כסתמא דמתני' בגיטין דף כ"ח ואף למה שכתבו תוס' שם לחלק לזמן מרובה הא הכא אסורה לאכול בתרומה כל למד יום כדתנן במתני' ומשמע עד שעה אחרונה. וצ"ל בדוחק דמתני' ר' יהודה היא דחייש למיתה א"כ אין כ"כ קושי' דלמה לא מוקי רב מתני' כרבי משום דלא ניחא לאוקמי מתני' כר"י יהודא. ועוד נראה דרב לשיטתו דא"א לאוקמא מתני' כר' יהודא דהא אמרי' בגיטין דף כ"ה ע"ב דתנאי אם ימות וכיוצא בו צ"ל דהוברר הדבר למפרע ולע"ד אין ברירה אינו כלום ורב ס"ל בעירובין דף ל"ו דלר' יהודא לית לי' ברירה כדקאמר שם ליתא למתני' מקמי דאיו א"כ קש' לי עמ"נ דלא אתי' מתני' כמאן דלר' יהודא הא לית לי' ברירה וא"צ גט מראשון ולחכמים הא לא חיישי' למיתה ונצטרך לדחוקי דמתני' ר' היא וס"ל בהא כר"י ובהא כרבנן משא"כ לשמואל שפיר י"ל דאתי כר"י וס"ל דאית לי' לרבי יהודא ברירה א"כ י"ל לשמואל כמ"ש בסמוך דאביי מוקי לשמואל כר' יוחנן משא"כ לרב כנ"ל ודוק

עוד נראה לענ"ד דיש לתרץ קושית המפרשים דלא מפרש אביי טעמא דרב משום דס"ל כרבי יוחנן דכולם תופסין בה ואפי' מאמצעי תצטרך גט דהא הקשו המפרשים בהא דתני מתני' בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה דממ"נ אם שניהם כהנים למה לא תאכל בתרומה ואם א' ישראל אפי' בת כהן נמי לא תאכל מספק שמא מקודשת לישראל. עוד הקשו המפרשים במתני' דקתני בת ישראל בכהן וכו' לא תאכל בתרומה וכו'. דהא קיי"ל דארוסה אינו אוכלת בתרומה. ודוחק לפרש דאיירי בהגיע זמן וכמשנה ראשונ' דלא מיבעי' לשמואל דאמר מו"מ עד למד יום דלא שייך הגיע זמן בתוך למד יום כהא אפי' לאלמנה נותנין למד יום אלא אפי' לרב דאמר מו"מ לעולם כיון דלמשנה אחרונה לא אכלה דוחק לאוקמי מתני' כמשנה ראשונ' א"א לומר דמיירי שנשאת לאחד מהם דא"כ מאי אריא בת כהן לישראל אפי' בת כהן לכהן כיון דהוי ספק קידושין לשניהם נעשה ספק זונה וע"כ צ"ל שנכנסה לחופה ולא כבעלה מיהא אכתי כרב דס"ל ביבמות דף נ"ז ע"ב דיש חופה לפסולת והיינו דחופה לבד פסלה מתרומה א"כ אכתי קשה דאפילו בת כהן לכהן נמי. מיהא כבר כתבו תוס' ביבמות שם דלא פסלה לרב אלא ע"י קידושין וחופה א"כ היכא דאיהו בת כהן ושניהם כהנים ונכנסה לחופה עם א' מהם שפיר מצי אכלה בתרומה דממ"נ אם קידושי השני קידושין א"כ כיון דקידושי דהאי לאו כלום הוא לא מפסלה משום חופה דהוי חופ' בלא קידושין אבל בת ישראל כששניהם כהנים ונכנסה לחופה עם א' מהם אסור' לאכול שמא היה מקודשת לשני שלא נכנסה עמו כחופה וארוסה אינה אוכלת משא"כ אי הוי אמרינן דטעמא דרב כר"י דכולם תופסין בה נמצא דיש לשניהם קידושין בה וכיון שנכנסה לחופה עם א' מהם נפסלה לרב מטעם חופה לפסולת משא"כ לר' יוחנן דס"ל כשמואל דאין חופה לפסולת ובזה נכון נמי דלא פסקו הפוסקים כר"י משום דקיי"ל התם כרב יש חופה לפסולת ודו"ק

והשתא דאתא להכי נר' לענ"ד ליישב בפשיטות הא דלא מוקי רב טעמא דמתני' כרבי דמו"מ עד שלשים יום כיון דלפמ"ש צ"ל במתני' דתנא בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה היינו לאחר שנכנסה לחופה וכמשנה אחרונה דאל"כ לא אכלה בתרומה וכ"ש לשמואל דמפרש מו"מ עד למד יום דלא שייך בה הגיע זמן אפילו למשנה ראשונה ומשמע ממתני' דאינה אוכלת אפי' בשביל ראשון דהא קתני סתם ושמעינן לי' לרב בכתובות דף ע"ג בקידשה על תנאי וכנס' סתם אחולי אחלי' לתנאי ופי' שם תוס' בד"ה לא תימא וכו' דאע"ג דאין חופה קונה מצינו למימר בשעת קידושין היה דעתו לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי ע"ש א"כ אי נימא דמו"מ תוך למ"ד יום ע"כ צ"ל שכנסה ראשון לחופה תוך למ"ד יום א"כ קשה לרב דנימא כיון שכינסה אחולי אחלי' לתנאי וחיילי קידושין למפרע ולמה לא תאכל בתרומה וע"כ צ"ל דמו"מ לעולם ושפיר משכחת אפי' בראשון בין ע"י הגיע זמן למשנה ראשונה ובין ע"י כניסת חופ' למשנ' אחרונ' ואף דאביי פליג שם בכתובות ואמר דלא תימא דטעמא דרב משום שכינסה אחולי אחלי' לתנאי אלא משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וא"כ שפיר הוי מצי לאוקמי מתני' בנכנסה לחופה ולא נבעלה אך כבר תירצנו דאליבא דאביי דלשיטתו לא חיישינן לשמא ימות בלא"ה אין קושיא על רב כנ"ל ולרבא שפיר י"ל דס"ל כעולא אמר ר"א שם בכתובות דף ע"ז דפלוגתייהו דרב ושמואל היינו בנכנסה לחופה ולא נבעלה ודו"ק היטיב

ולפ"ז יש לתרץ מה שתמהו המפרשים על רש"י ז"ל דנרא' דבריו כסותרים שכתב בד"ה ושמואל אמר וכו' אינה בספיקא אלא עד למ"ד יום שמא ימות וכו' משמע דס"ל דאין תנאי אלא אם יעות ולא שיכול לחזור בו והדר פי' בד"ה לשמואל פשיטא לי' וכו' עד למד יום תלוי' הקידושין שמא יחזור בו וכו' ולפמ"ש אתי שפיר דס"ל לרש"י דתנאי הוא בין למיתה ובין לחזרה אלא דלעיל בד"ה ולשמואל קאי על פירושא דמתני' דנקיט שהיא בספיקא לענין אכילת תרומ' דמיירי ע"כ שנכנסה לחופה כנ"ל א"כ נהי דס"ל לשמואל דאף שכינסה לא אחלי' לתנאי היינו בתנאי שאין עלי' נדרים או מומין וכן בתנאי שלא ימות שלא תזקק ליבום אבל בתנאי חזרה י"ל דמודה שמואל דכיון שכינסה לחופה מסתמא נתרצה שלא יחזור כדאיתא בר"פ בתול' נשאת דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה וא"כ במתני' ליכא למימר מטעם חזרה אלא שמא ימות כן נר' לענ"ד ליישב דיבור רש"י ז"ל ודו"ק

בגמרא ה"א התם הוא דאין גט לאחר מיתה וכו' הנה לכאורה יש לתמוה על מ"ש המרדכי בהא דאמר רבי יוחנן בפרק האשה שנפלה דף פ"ב אם אמר משוך בהמה זו ותהי קנוי' לך מעכשיו ולאחר למ"ד יום קנה דלא דמי לפלוגתא דרב ושמואל הכא אי אמרינן תנאי או חזרה וז"ל וי"ל דלא שייך ספיקא במעכשיו ולאחר שלשים יום א' תנאה הוה או חזרה אלא בקנין כסף דמהני לאחר ל' יום בלא מעכשיו עכ"ל. הוא נגד הסוגי' דלא אמרינן סברא זו דאין גט לאחר מיתה אלא לפי הס"ד אבל לא אליבא דאמת כמ"ש מהרש"א מדלא קאמר אמר לך רב אנא דאמרי אפי' כר' וכו' והתוס' כתבו בכתובות דר"י לטעמי' דס"ל הכא כולן תופסין אבל אנן דקי"ל בח"מ סי' קצ"ז כר"י דאם אמר מעכשיו ולאחר לעד יום קנה והכי קי"ל כרב דהוי ספק תנאי ספק חזרה כמו שנתקשה בזה הט"ז בח"מ שם וע"כ צ"ל כתי' המרדכי קשה כנ"ל מסוגי' זו ותו דלרבנן דר' וודאי לית להו סברת המרדכי דהא בגט לאחר מיתה וודאי אינו מועיל ואפ"ה מספקא להו בחזרה וצ"ל דס"ל למרדכי דטעמייהו דרבנן דלית להו הך סברא היינו משום דמרחוקה קאתי אבל היכא דלא שייך לרחוקה קאתי מודים רבנן דכיון דלא מהני לאחר זמן ע"כ תנאי הוי אף דמשמע דלא אמרינן הך סברא דלרחוקה קאתי אלא לפי הס"ד אבל לא אליבא דאמת מדלא אמר אמר לך שמואל אנא דאמרי אפי' כרבנן כמ"ש מהרש"א נראה די"ל דהא דבסוגיא זו לא ס"ל סברת אילו היינו משום דהסברא דאין גט לאחר מיתה וסברא דלרחוקה שקולים הם וסותרים זא"ז ואיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ולכך לא ניחא ליה להש"ס לאוקמי פלוגתייהו דרב ושמואל בסברות אילו אבל היכא דאיכא תרתי דאין הקנין חל לאחר למד יום וליכא נמי סברא דלרחוקה קאתי מודים רבנן דתנאי הוא וצ"ע ועיין בסמוך: