המקנה קנד

שם הא מר עוקבא וכו' אפכוהו וכו' לולי פי' רש"י ז"ל הי' נראה לפרש דשמואל דאמר צריכה גט וצריכה מיאון משמע דוקא גט תחלה ואח"כ מיאון אבל מיאון תחלה לא מהני ונראה דטעמא משום דאכתי יש לחוש שמא יאמרו העולם כיון שהצריכו גט אחר מיאון מסתמא שמע האב ונתרצה לאחר שמיאנה וחלו למפרע קידושי תורה לכך הוצרכו גט ואף דס"ל לרב לקמן דקודם ששמע יכולה לעכב וכיון שמיאנה הרי עכבה מ"מ יסברו הכי מדהוצרכו גט אחר המיאון. ובזה אתי שפיר מה שכתבו תוס' בד"ה אלא דקידשה נפשה וכו' דלשמואל בלא שידכה צריכה מיאון דלפי מ"ש משמע הכי מדהוצרך גט בתחילה שלא יאמרו שהמיאון הי' קודם שנתרצה האב אלמא דאפי' בלא ריצוי האב צריכה מיאון וממילא אפי' לא שידכה ולפ"ז י"ל הא דאפכוהו היינו שיהפכו בתחילה מיאון ואח"כ גט והשיב להם חס לזרעי' דאבא וכו' דבעינן דוקא גט תחילה ואח"כ מיאון. ולפ"ז י"ל עוד דכולה מימרא חדא הי' דאמרי לקרנא דהעובדא הוי בכפרי ומר עוקבא וב"ד היו סבורין דשמואל לאו דוקא גט ואח"כ מיאון ואכפוהו שתמאן תחלה ושלחו לרב. והשיב דוקא גט תחלה ואח"כ מיאון וחס לזרעי' וכו' וזהו שאמרו לקרנא אתה אומר מיאון לבד מהני והלא מר עוקבא וב"ד אפכוה מיאון תחלה וכששלחו לרב והשיב דבעינן גט תחלה והיינו מטעם הנ"ל כן נר' לענ"ד אלא דאכתי זה דוחק דכיון דס"ל לרב לקמן דהיא יכולה לעכב קודם שנתרצה האב מהיכי תיתי נימא שמא יטעו העולם ויסברו דמדצריכה גט לא מהני עיכובא דידה אפי' קודם שנתרצה ולפמ"ש מהרש"א לקמן בתוס' ד"ה בין היא ובין אבי' וכו' דרב מיירי בלא שידכו אתי שפיר דהיינו דקאמר ר"נ והוא ששידכו דאל"כ תקשה דרב אדרב אך הר"ן כתב בדעת רש"י ז"ל וז"ל וכן יש לחוש בקטנה שנתקדשה שלא לדעת אבי' ומיחתה ואחר כך נתרצה האב מהו דינה עכ"ל. נראה פירושו כיון דלדעת רש"י ז"ל עיקר פלוגתייהו דרב ושמואל בשמע האב ושתק א"כ י"ל דהא דאמר רב היא יכולה לעכב היינו דוקא אם שמע האב אח"כ ושתק דכיון שמיחתה כבר לא הוי שתיקה כהודאה אבל אי מתרצה בפי' לא מהני עכובא דידה א"כ שפיר י"ל שיסברו העולם שמיאנה ואח"כ נתרצה בפי' ודו"ק:

בתוס' ד"ה אלא דקידשה נפשה וכו' וא"ת ולשמואל מי ניחא וכו'. לכאורה הי' נר' לענ"ד לולי דברי תוס' ז"ל כיון דעיקר דינא דמתני' דכולן שמיאנו או נתגרשו היינו לאשמועינן דמיתה מפלת כדאית' ביבמות דף י"ג ע"א אבל אם גירש את הערוה קודם שנשא את הצרה דוודאי ליכא לספוקי כלל ולא מימרא בעי דנתגרשו צרותיהן מותרת א"כ י"ל דמיירי בשידכו וגירש קודם שנשא את הצרה ועדיין היתה צריכה מיאון כשנשא את הצרה אפ"ה לא אמרינן דנאסרה הצרה אך לפמ"ש קשה לשיטת התוס' דעולא מודה בשידכו הוי לי' לאוקמי בהכי וכגון שגירש קודם שנשא את הצרה אך נר' לענ"ד די"ל דלא שייך לומר בכה"ג כיון שהמיאון אינו אלא כדי שלא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה וזה לא שייך אלא בחיי המקדש אבל כשמת אזל לי' החשש כדמשמע לקמן גבי מת ונפלה לפני אחיו וכו'. ולמה תני במתני' שמיאנו ובסיפא שם וכל היכולה למאן ולא מיאנה צרתה חולצת ואמאי הא אין צריכה מיאון כמו שיבואר בלשון רש"י ז"ל ודו"ק:

בא"ד אלא דקידשה איהי נפשה וכו'. והכא מיירי בלא שידכו וכו' כבר כתבתי לעיל דמשמע מדברי שמואל הכי דאפי' בלא שידכו צריכה מיאון מדאיצטרך דוקא מיאון אחר הגט ולכאורה קשה דאכתי ללישנא דמשני מאן דמתני הא לא מתני הא הרי דס"ל לשמואל דאפי' בלא שידכו צריכה גט ומיאון וא"כ קשה מהך מתני' ונראה דאף להאי לישנא י"ל דהא דבעי גט ומיאון היינו דוקא לאחר ששמע האב ושתק דאיכא לספוקי שמא נתרצה אבל אם בוודאי דלא שמע אב עדיין אין צריכה גט וסגי במיאון דלא חיישינן שמא נתרצה ומהאי טעמא בעי שמואל מיאון דוקא אחר הגט כנ"ל שלא יסברו העולם שמיאון הי' קודם שמיעה והגע לאחר ששמע ונתרצ' כנ"ל א"כ איכא לאוקמי מתני' דיבמו' שלא שמע האב כלל עד שמת אחיו ולפ"ז צ"ל דאף דא"ר לקמן דבין היא ובין אבי' יכולין לעכב דהיינו כשצוח האב תיכף כששמע וא"כ איך פסק ותני במתני' דדוקא שמיאנה בחיי הבעל אבל אם לא מיאנ' בחיי הבעל חולצת ולא מתייבמות ולא מהני שיעכב אביו מיד כששמע ויתבטלו הקידושין וצ"ל משום דכי היכא דפריך ביבמות דף י"ג ותמאן השתא ותתייבם ומשני משום שנראה בשעת מיתה כצרת בתו ה"נ אין מועיל עיכוב האב משום שכבר נראה בשעת מיתה כצרת בתו וכן צ"ל אפי' ללישנא קמא לפי דעת רש"י ז"ל דהא דס"ל לרב ושמואל דחיישינן שמא נתרצה היינו כששמע האב ושתק אבל אם נתרצה בפי' צריכה גט אפי' בלא שידכו ע"כ צ"ל דבלא שידכו לא הוי שתיקה כהודאה א"כ כמו שהיא יכולה למחות כן האב יכול למחות כיון דלא הוי כהודאה וע"כ צ"ל הטעם שאין האב יכול למחות השתא משום דכבר נראית כצרת בתה ויש עוד לפרש בדרך אחרת ויבואר בלשון התוס' בד"ה אלא לאו דקידשה איהי ודו"ק

בפי' רש"י שנעשה מעשה יתומה בחיי האב וכו' כגון שהשיאה אבי' לכאורה קשה דהו"ל לפרש כפשטא כי האי דאמר לקמן דף מ"ו ע"ב דבנתקדשה וניסת שלא מדעת אבי' אמרינן דמסתמא נתרצה האב כיון דנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב א"כ ה"נ י"ל דמוקי למתני' דיבמות בניסת ובהא מודה עולא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ולכאורה הי' נראה דלא פי' רש"י הכי משום דעולא לית לי' הך סברא כדאמר לקמן אמר עולא הא דר' הונא כחומץ לשינים וכו' אך י"ל דהתם לענין וודאי קידושין שתאכל בתרומה והכא אינו אלא לענין ספק קידושין שתצטרך מיאון וכן כתב הר"ן לדעת רש"י והביאו ב"י וז"ל ולפ"ז יש לחוש בנתקדשה וניסת שלא לדעת שמא נתרצה כיון ששתק כ"כ וכו' ע"ש אך דלפמ"ש לקמן די"ל דהא דלא ניחא התם לעולא לחלק בזה היינו משום דמשמע מדרב הונא דכשנשאת היינו שנכנסה לחופה ולא מיחה האב א"כ נהי דנימא דנתרצה האב בשעת החופה מ"מ במאי נתקדשה קידושי דאורייתא שתאכל בתרומה ורב הונא לטעמי' דס"ל חופה קונה וגו' כמ"ש לעיל דף ה' ובזה לא ניחא לי' לעולא אבל היכא דנבעלה כבר הא ס"ל לעולא בעצמו בכתובות דף ע"ד המקדש על תנאי ובעל דצריכה גט משום דאמרינן חין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקידשה בביאה ושפיר יש לפרש שנעשה בה מעשה יתומה היינו שנבעלה ויושבת תחתיו ושפיר צריכה מיאון וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דבכה"ג שניסת צריכה גט דאפי' אי נימא בניסת מודה עולא דצריכה גט ומיאון ומיירי שגירשה קודם שנשא צרתה כמ"ש בלשון התוספות מ"מ כשגירשה ומת תו לא צריכה מיאון משום דלא שייך חששא שקידש את אחותה כדמשמע לקמן וכמו שיבואר בס"ד וס"ל לדוחק לומר כיון דבחייו הי' צריכה מיאון משום חששא דאחותה נראת כצרת ערוה בשעת מיתה ועמ"ש לקמן בזה ומיהא י"ל דנשואה שלא מדעת אבי' אין צריך לחשש שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה אלא משום חששא דשמא יאמרו אין קידושין תופסין בה אם יקדש אותה אבי' לאחר ויסברו שכבר היתה נשואה והיא יתומה בחיי האב דאין אבי' יכול לקדש א"כ זה החשש שייך לאחר מיתה ולכך צריכה מיאון שלא יסברו העולם שנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב ועיין מ"ש לקמן בזה ודו"ק

דף מ"ה האי אלמנה היכא דמי וכו' נראה הא דמקשה מאלמנה ולא מגרושה וחלוצה יש ליישב לפי מ"ש לעיל דאיכא לפרושי הא דמשני לעיל וכגון שנעשה מעשה יתומה בחיי האב דהיינו דמודה עולא כשנשאת צריכה גט ומיאון ואף דפליג עולא לקמן על רב הונא היינו דוקא בחופה משום דס"ל דאין חופה קונה אבל בבעל כיון דס"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות הוי לי' כאילו מקדשי' אחר שנתרצה ונהי דלא הוי וודאי קידושין כדקאמר לקמן דאינה אוכלת בתרומה מ"מ מספיקא הוי קידושין וצריכה גט ומיאון כמו שנסתפק בזה הר"ן כנ"ל ונהי שכתבנו לעיל דלא ניחא לי' לרש"י ז"ל לפרש כן משום דבכה"ג שמת לא בעי מיאון והיינו במתני' דלעיל דקתני כולם שמיאנו אבל הכא שפיר הוי מצי לאוקמא כשנשאת מודה עולא ולא מצי להקשות מגרושה וחלוצה דאיכא לאוקמא כשנשאת ואין לומר דאיך אפשר לאוקמא בנשאת הא כבר יצאה מרשות אב זה איני דהא למאי דמשני ביעוד אמרינן לעיל דף י"ד דגם יעוד נשואין עושה אלא דנשואין דידה שאני אבל מאלמנה לכה"ג מקשה שפיר דליכא לאוקמא בנשאת דהא כבר כתבנו לעילא צ"ל דוקא שנשאת ונבעלה א"כ קשה מאי ארי' אלמנה תיפוק לי' דהוי בעולה לכה"ג ודו"ק: שם בתוספות ד"ה אלא דקדיש איהי וכו' ומי מצי מזבין לה וכו' לכאורה נראה לפרש דמזה הי' הוכחות רש"י ז"ל דעולא פליג אפי' בשידך וס"ל לרש"י ז"ל דמשום ספיקא דשמא נתרצה נהי דמחמרינן לענין שצריכה גט ולא מוקמינן אחזקת פנוי' כמ"ש לעיל דבספק השקול צריכה גט מדרבנן מ"מ לענין להוציאה מחזקת אבי' שלא יכול למוכרה אין להוציאה מספיקא מחזקת אבי' כדאמר לקמן מודה רב שאין בעלה יורשה אף דנראה דבשאר ספק קידושין אינו יכול למוכרה מספיקא מ"מ הכא שרוצה למוכרה מפני שטוען ברי שלא נתרצה מעולם על הקידושין א"כ אפי' למ"ד בכתובת דף י"ב ע"ב דלא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף מ"מ הא אמר שם דהיכא דאיכא חזקה בהדי ברי מודה דברי עדיף כדאמר התם דעד כאן לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא חזקה ע"ש א"כ ה"נ כיון דאיכא לאב חזקת רשותו וחזקת פנוי' מהני ברי דידי' וק"ל

והנה לפי מה שכתבו תוס' דמיירי בלא שידכו והקשה בספ"י דדוחק לומר דכל איסור אלמנה וגרושה דנקט בברייתא אינה אלא משום חומרא בעלמא ולענ"ד קשה יותר כיון דמיירי בלא שידכו ובזה לא מהני שתיקות האב מדאינה צריכה גט משום דמסתמא לא נתרצה א"כ אמאי קרי לה אלמנה הא האב יכול לעכב וכ"ש ללישנא דמאן דמתני הא לא מתני הא דס"ל לשמואל אפי' בלא שידכו צריכה גט ומיאון א"כ קשה לשיטת התוספות האיך יכול למוכרה וע"כ צ"ל דהכא מיירי שלא שמע האב עד אחר שנתאלמנה ונתגרשה א"כ למה לא יכול האב לבטל הקידושין וצ"ל דכיון דנקרא עלי' שם אלמנה וגרושה אף שלא שמע האב כבר אסורה לכהן ואין האב יכול לבטל אף דלא תיקנו חז"ל קידושין לקטנה בלא אבי' מ"מ חל עלי' שם אלמנה וגרושה כמו שיבואר לקמן בס"ד בלשון התוס' בד"ה בפי' אמר רב וכו': ובזה אתי שפיר הא דלא נקטי בברייתא רבותא יותר דאפי' בחיי המקדש יכול האב למוכרה כיון דיש להאדון תפיסת קידושין בה דהא קידושין קמאי לא הוי אלא