המקנה קנב

צאי וקבלי קידושין וה"ה דמהני כשאומר לה לקבל את הגט ונראה דאין יכול לומר לבתו נערה שתעשה שליח לקבל קידושין כיון דקיי"ל דאין שליח לקבלה יכול לעשות שליח אחר משום דמילי לא מימסרן לשליח א"כ ה"ה דאינו יכול לומר לבתו שתעשה שליח משום דמילי נינהו א"כ שפיר מקשה דמוכח דנערה בעצמה יש לה כח לעשות שליח ונראה דבהא אתי נמי שפיר דלפי הס"ד אין צריך לטעם הרמב"ם דאין עדות לקטן אלא כיון דקטנה שיש לה אב אינה מתגרשת אלא מדעת אבי' דאמר לה צאי וקבלי גיטך ממילא דאינה יכולה לעשות שליח לקבלה משום דהוי ליה מילי ולא מימסרן לשליח. ועיין מ"ש בסמוך בזה: בא"ד שוב חזר בו רש"י והגי' בפירושי'. ויש לישב ב' הפירושים דס"ל לרש"י ז"ל דהא מילתא תלי' בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל דלר"ל דיליף מקרא דויצאה והיתה נערה יש לה יד גמור אפילו להתקדש בעצמה ממילא ילפינן נמי דקטנה שאין לה יד להתקדש ה"נ אין לה יד לקבל גיטה אבל ר' יוחנן דלית ליה הך הקישא ואין לה יד גמור אפי' לנערה לענין קידושין אלא לענין גירושין לחוד אין לחלק בין נערה לקטנה ובהא אתי שפיר לפי הס"ד דמתני' דקטנה שאמרה התקבל גיטי וכו' מיירי בשיש לה אב דסוגיא דלקמן אתי' אליבא דר' יוחנן כמו שיבואר לקמן דלר"ל כיון שיש לה יד גמור לקבל קידושין שלא מדעת אבי' פשיטא שיכולה ג"כ לעשות שליח א"כ שפיר מוקי מתני' בשיש לה אב ומתגרשת כשהגיע גט לידה כיון דלר' יוחנן אין לחלק בין נערה לקטנה. עוד י"ל דהא דפי' רש"י נערה ולא קטנה היינו לפי הס"ד דבסמוך גבי מאמר מדעת אבי' דמיירי במאמר בעל כרחה ואפ"ה תני קטנה אין עושה בה מאמר אלא מדעת אבי' וה"ה לגירושין כמ"ש הרמב"ן אבל למסקנא דאמר השתא דאתי' להכי ומיירי במאמר מדעתה איכא למימר דלר' יוחנן אין חילוק בין נערה לקטנה כמשמעות הסוגי' לקמן ודו"ק

בתו' ד"ה וכל שאינה יכולה לשמור גיטה וכו' ור"ת מפרש וכו'. לכאורה קשה לי לפי שיטת רש"י ז"ל דהא איתא בב"מ דף יו"ד ע"ב דקטנ' יש לה חצר וכו' כי היכ' דאי' לה יד ה"נ אית לה חצר ופי' רש"י דמשיודע' לשמו' את גיט' מגורש' דלא מיעט' רחמנ' אלא שוט' דמשלחה וחוזר' משמע מלשונו ז"ל דהא דיש יד לקטנה יתומה לקבל גיטה היינו משום דנפקא מדיוקא מדמיעטה התורה משלחה וחוזרת דוקא ולפי' רש"י ז"ל הכא דאפי' ע"י אביה אינה יכולה להתגרש לא מוכח מידי דדילמא מיירי בקטנה שיש לה אב ומתגרשות ע"י אבי' ומנא לי' דיש יד ליתומה קטנה להתגרש ולכאורה הי' נראה לפרש לענ"ד דמשמע מקרא דמיירי בנשואה דהא כתיב כי יקח איש אשה ובעלה וכתיב ושלחה מביתו משמע דהיתה נשואה וכבר יצאה מרשות אבי' וכ"כ בספ"י מיהא לפמ"ש רש"י ביבמות דף ק"י דאף בנשואה יכול האב לקבל הגט וכן פי' בכתובת דף ע"ג ועיין מ"ש בחידושינו שם וכמו שהאריך בזה בתשובת מהר"י מינץ בטעמו וכמו שנסתפק התוספות לעיל דף יו"ד בד"ה ומקבל וכו' א"כ אין ראי' משם ולענ"ד נראה די"ל משום דכתיב ושנאה האיש האחרון ושלחה מביתו כיון דמשמע דהיתה נשואה לבעל הראשון ע"כ כשקיבלה קידושין מבעלה האחרון היתה כבר גדולה דאל"ה לא היתה יכולה להתקדש לו ואפ"ה מיעוט קרא בתרא דושלחה כשהיא בשעת קבלת הגט משלחות וחוזרות דוקא ולפ"ז י"ל דהיינו דאיצטרך ושלחה מביתו בבעל האחרון דאי מראשון י"ל דמיירי ע"י האב ונראה דמזה ראיה לפי' רש"י ז"ל אפילו ע"י אבי' אינה מתגרשת דאל"ה למה לי ושלחה בבעל הראשון דמשני נפקא אלא דקמ"ל קרא קמא לגופי' דאפילו ע"י האב אינה מתגרשת כשמשלחה וחוזרת וכן י"ל לר' ינאי דס"ל ביבמו' דף קי"ג ע"ב דנפקא מונתן בידה דיליף הכי מדכתיב תרי פעמים ונתן בידה מיהא נראה דאין מזה קושי' על התוס' די"ל דהתוס' לשיטתייהו אזלי דס"ל קטנה יכולה להתגרש ע"י עצמה אפילו יש לה אב א"כ י"ל דנפקא מהאי קרא מדאיצטרך שני פעמים ושלחה וס"ל דזה פשוט דע"י אבי' מתגרשת אפילו משלחות וחוזרות וע"כ קרא קמא לדיוקא אתא בין שיש לה אב ובין שאין לה אב דוקא כשמתגרשת וחוזרת היא דאינה מתגרשות ע"י עצמה אבל כשאינה חוזרת מתגרשות אפילו על ידי עצמה נמצא לפ"ז פלוגתייהו דהכא תלי' בפלוגתייהו דלעיל דלמאי דס"ל לרש"י ז"ל דקטנה שיש לה אב אין לה יד לקבל גט ע"כ הא דאיצטרך תרי פעמים ושלחה או תרי פעמים ונתן בידה לר' ינאי לאשמועינן היכא דמשלחה וחוזרת אינה מתגרשת אפי' ע"י אבי' כנ"ל ולפ"ז י"ל מה שמדקדקין המפרשים דלפי' התוספות לא הוי לי' לתנא למיתני סתמא וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש כיון דרישא מיירי בין מתגרשות ע"י האב ובין מתגרשות ע"י עצמה וכ"ש הא דנקט התנא הך מלתא בתר דברי ר' יהודא דמיירי רק באבי' ולא בעצמה. ולפמ"ש י"ל דאף דס"ל להתו' דאפי' משלחה וחוזרת מתגרשות ע"י אבי' היינו דוקא לרבנן דאיצטרך ושלחה קמא דאפילו קטנה שיש לה אב מקבלת את גיטה אבל לר' יהודא דס"ל דאין שני ידים זוכות אפי' בנערה וכ"ש בקטנה ליכא למימר הכי וע"כ צ"ל לר' יהודא דושלחה קמא כפי' רש"י ז"ל דחוזרת אינה מתגרשת אפי' ע"י אבי'. א"כ שפיר שייך בתר מלתא דר"י וכל שאינה יכול' לשמור את גיטה ונקט סתמא משום דלת"ק מיירי כשמקבלת בעצמה ולר"י אפי' ע"י אבי'. מיהו לפמ"ש התוס' לעיל בריש פרקין איצטרך ושלחה קמא לשליחות אך לפמ"ש שם דלר' ישמעאל אין צריך קרא לשליחות י"ל כנ"ל ודוק

והנה בספ"י כתב באופן אחר די"ל דר' ישמעאל ור' ינאי לא פליגי והיינו דמונתן בידה לא הוי ידעינן אם יש לה אב אלא לבתר דילפינן מושלחה משלחה וחוזרת ילפינן מונתן בידה דאפי' ע"י האב אינו מקבל כל שאין לה יד ויש להביא ראי' לדבריו דפי' רש"י בב"מ דף יוד ע"ב דר' ינאי ס"ל דחצר משום ידה איתרבאי מקרא דמשלחה ואינה חוזרת ורבי ינאי הא יליף מונתן בידה בפרק חרש אלא ש"מ דלא פליגי ולפ"ז ממילא ניחא הא דדיקדקנו לעיל דלפי' רש"י מנא לי' דקטנה יתומה יש לה יד דלמא מיירי ע"י אבי' כנ"ל ולפ"ז י"ל דע"כ קרא דושלחה מיירי ע"י עצמה מדאיצטרך ונתן בידה למעט ע"י האב ודוק: בא"ד וקטנה לאו בת תאוה וכו'. לכאורה קשה דמלבד דלא הביאו ראי' לדבריהם אלא דאשכחן איפכא ביבמות פרק חרש דתיקנו חכמים קידושין ליתומה קטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר הרי אף בקטנה חששו לטעם זנות וא"ל דס"ל לתוס' כגירסת הרי"ף והרשב"א בגיטין דף ס"ה בצרור וזורקו אגוז ונוטלו מתגרשת בקידושי אבי' ואח"כ כשהגיע לעונות הפעוטות מתקדשת למיאון. אבל בצרור וזורקו באמת לא תיקנו חז"ל קידושין משום דקטנה כזו לאו בת תאוה הי' ז"א דאכתי שייך גרירה כשתתגדל ותגיע לעונת הפעוטות כמ"ש תוס' בעתים חלים. אמנם לולי דבריהם נראה לכאורה חילוק אחר והוא דלא שייך גרירה כ"א בשוטה דוקא משום דלאו בת קידושין הי' שלא תיקנו חז"ל לשוטה כדאי' בגיטין בחצי' שפח' וחצי' בת חורין דכופין רבה לשחררה שלא ינהגו בה מנהג הפקר והיינו משו' דלאו בת קידושין הי' אבל בקטנה אם אבי' קיים ומקבל גיטה הרי הוא יכול לחזור ולקדשה ואם יתומה קטנה הי' הרי תקינו לה רבנן קידושין מהך טעמא שלא ינהגו בה מנהג הפקר ע"כ רשאי לגרש קטנה וזה ברור מיהו נר' לענ"ד די"ל דאף התוס' סוברים חילוק שכתבנו ואפ"ה צריכים לסברתם משום דלאו בת תאוה הי' דס"ל לתוספ' כגירסת הרי"ף והרשב"א הנ"ל דבצרור וזורקו מתגרשת ובעונת הפעוטות מתקדשת למיאון והתו' אזלי לסברתם דאב יכול לקבל אפי' פחות מצרור וזורקו אגוז ונוטלו משום שהיא שמרה וע"כ הא דבצרור וזורקו מיירי באין לה אב ומתגרשת ע"י עצמה א"כ שפיר קשה האיך מתגרשת הא שייך הכא גרירה עד שתגדל ותגיע לעונות הפעוטות שלא תיקנו קידושין למיאון עד שתגיע לפעוטות על זה שפיר כתבו דאין לה תאוה והיינו דנפקא להו מדלא תיקנו קידושין משום דאין בה מנהג הפקר עד עונת הפעוטות ונראה דבזה יש לתרץ קושית תוספות על רש"י שפירש דקטנה שאינה יכולה לשמור גיטה אינה מתגרשת אפי' ע"י אבי' והקשו עליו מירושלמי דקאמר יש לה אב וכו'. ולפמ"ש י"ל הפירוש איפכא דביש לה אב לא שייך גרירה דהא אע"ג דלא תיקנו חכמים קידושין לשוטה מ"מ לא הפקיעו חכמים קידושי אבי' כשהיא קטנה כדאיתא במתני' בפ' חרש וא"כ לא שייך גרירה דאבי' יכול לקדשה בקטנותה וטעמא דאין יכולה לשמור גיטה שייך לדעת רש"י ז"ל אמנם י"ל דלא ניחא להו לתוס' בזה דשמא ימות אבי' או ילך למדינת הים וכיון דחרשת לאו בת קידושין היא שייך טעמא דגרירה כשתגדל ודו"ק

דף מ"ד בגמרא שם והנערה בין מדעת עצמה ובין מדעת אבי' משא"כ בקידושין וכו' ומהרש"ל מחק זה וטעמו משום דא"כ יותר קשה לר"ל מהך ברייתא דמפורש כר' יוחנן ותו דהו"ל להקשות על הברייתא עצמה מ"ש מאמר מקידושין אך בהא לא אתרצי וכי לא ידע סיפא דברייתא ותו דלשון ה"נ מסתברא משמע דלא מייתי ראי' אלא דמסתברא כדמתרץ רבי יוחנן דמאמר בע"כ. ונראה משום דלישנא דברייתא דקתני קטנה אין עושים בה מאמר אלא מדעת אבי' משמע דעיקר המאמר נותן ליד הקטנה או הנערה אלא שהוא מדעת אבי' וכדאמרי' לעיל דף י"ט אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושיך ולכאורה משמע מזה כדעת התוס' לעיל דף ה' בד"ה שכן ישנו בע"כ כו' והא דאמר לקמן אשר לא יעדה שצריך ליעדה לא שצריך לעשות מרצונה אלא שצריך להודיע שלשם קידושין מיעדה וכו' דאי כדעת הרמב"ם ז"ל שצריך להיות מדעתה ממש א"כ הא דיליף לעיל דאומר אדם לבתו הקטנה מדר"י בר יהודא נמי בעינן שיהא מדעתה ומרצונה ולשון הברייתא מדעת אבי' משמע בלא דעתה ורצונ' מיהו אף לשיטת התוס' דלא בעינן דעתה ורצונה לא אתי שפיר דמשמע דלא בעינן אפילו ידיעתה דהא לפי מאי דמשני דמאמר בע"כ ע"כ הפירוש מדעתה היינו ידיעתה כמ"ש התוס' בד"ה מאמר דבע"כ וכו' משמע בקטנה דבקטנה מדעת אבי' היינו מידיעת אבי' אפי' בלא ידיעתה ואמאי הא לא דמי ליעוד דבעינן מדעתה לפי' התו' ולפמ"ש לקמן בפי' הסוגי' דמדעתה ממש אתי שפיר אבל לפמ"ש התו' כאן קשה וצ"ל דמאמר דרבנן שאני ולפ"ז יש לפרש הא דקאמר משא"כ בקידושין קאי על מדעת אבי' ובקידושין לא מהני בלא דעתה