המקנה קלו

דכתיב כרמך שלו ולא של אחרים והיינו משום דכבר נשמע משדך למעט כלאי הכרם בח"ל כמ"ש התוס' לעיל ממילא אייתר כרמך למעט שאינו שלו ולפ"ז י"ל דלר' יאשי' לא שייך כלל הך דרשה דכרמך למעט של חבירו דהא קיי"ל בחולין דף מ' דאע"ג דאין אדם אוסר של חבירו אבל עשה בו מעשה אסרה א"כ לר' יאשי' לא שייך כלל הך דרשה דאינו אוסר של חבירו דהא במסכך גפנו אינו אוסר כלל ואם לקח חיטה וחרצן של חבירו וזרע אין לך מעשה גדול מזה פשיטא דהגידולים אסורין וצ"ל דרבי יאשי' מוקי כרמך למעט ח"ל ואפ"ה לא קשה למה לי שדך למעט ח"ל דכיון דלר' יאשי' בכל כלאי הכרם איכא לאו דכלאי זרעים אלא שהוסיפה התורה לאו אכלאי הכרם לחייב שתי' א"כ שפיר הוי מצי למימר דלאו דזריעת כלאים הוא אפי' בח"ל בין בכלאי זרעים לבד ובין בכלאי זרעים שבכרם אלא מה שנתוסף לאו בכלאי הכרם זה ההוספה אינו אלא בא"י לכך איצטרך מיעוט' דשדך דאפי' לאו דכלאי זרעים אינו בח"ל ואיצטריך נמי קרא דכרמך אף שכתבנו לעיל דלרבנן ממעטינן הכל ממעוטי דשדך דאי הוי כתיב כרם לא הוי אמרינן דקרא לאוסיפי לאווי קאתא אלא דכרם אסור אפי' בח"ל א"כ שפיר מקשה התוס' דלר' יאשי' נפקא כלאי זרעים ממיעוטא דשדך ולפ"ז צ"ל דהא דאיצטרך לר' יאשי' למעט כלאי זרעים דאינו נוהג בח"ל משום דס"ל דכלאי זרעים אסורים באכילה מכל תועבה כמ"ש וה"א דאסור בח"ל מק"ו כנ"ל ובזה אתי שפיר הא דקאמר הש"ס לעיל למעוטי זרעים שבח"ל ולא קאמר בהדיא כלאי כרם משום דלר' יאשי' ע"כ צ"ל למעט כלאי זרעים ודו"ק

ע"ב בגמ' א"ר יהודה הכי קאמר וכו' הקשה המהרש"א ז"ל בח"א על הרמב"ם ז"ל ופי' הרע"ב ז"ל שפירשו בסיפא כל שאינו עושה מצוה אחת היינו שהי' רובם עונות ולא עשה מצוה אחת שיהיה מחצה על מחצה ולא פירשו שהיה מחצה על מחצה ולא עשה מצוה שיהא רובו זכיות ותו דלפירושם הדיוקין סותרין ותירץ דבמע"מ אף דאמרינן בר"ה שהקב"ה רב חסד מטה כלפי חסד היינו שיש לו עולם הבא מיהת כמ"ש התוספות והוי כבינוני ונראה דהא דלא קתני במתניתין דין והבינוני דיש לו עולם הבא לבד דבמתניתין כללא קתני וכיון דאמר לקמן דבמצות השנויות במסכת פאה אם היתה שקולה מכרעת הרי דבמחצה על מחצה לאו כללא הוא שאם יש לו אחד ממצות אלו מכריע והוי לי' כרוב ונוחל שני עולמות אבל אם יש לו עבירה אחת יתירה אפילו אם יש לו מאותן מצות אינו יכול להכריע כמשמעות הסוגי' ולענ"ד אכתי לא מתרצי דהתוספות לא כתבו כן אלא לתירוצא קמא אבל הרע"ב ז"ל דפירש כאביי דס"ל דברוב זכיות מריעין לו בעולם הזה א"כ אם במחצה על מחצה ג"כ כיון שרב חסד מטה כלפי חסד יש לו עוה"ב למה הוצרך לומר שיהי' מצוה אחת מרובין מזכיותיו כיון שבין כך ובין כך יש לו עוה"ב ומריעין לו בעוה"ז והנראה לענ"ד די"ל דהא דלא נקט הכא בינוני היינו משום דאמרי' בר"ה דף י"ז תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון ופי' רש"י ז"ל דהוא פירושו דמטה כלפי חסד שמדת הקב"ה להעביר ראשון ר"ל שהוא מעביר עבירה ראשונ' וע"י כך כף הזכיות מכריע ואמרינן שם ועון עצמו אינו נמחק דאי איכא רובא עונות מחשיב בהדייהו ופי' רש"י שם דאי איכא רובא עונות בהדי האי עון וכו' והיינו דאין לפרש דאיכא רובא עונות בלא עון זה דא"כ בל"ז נמנה עם רשעים גמורים ולפ"ז א"ש דלא משכחת בינוני כלל דאם הוא מחצה על מחצה איכא רוב מצות כיון שהקב"ה מעביר ראשון ראשון ואם לאחר שהעביר עבירה ראשונה עדיין איכא מחצה על מחצה אזי גם עבירה ראשונה מחשיב בהדייהו וממילא הוי רובא עונות ולא משכחת בינוני כלל ולפ"ז מתורץ קושי' תוס' ד"ה שאם היתה שקולה וא"ת בלא"ה וכו' ולפמ"ש י"ל שאם היתה שקולה לאחר שהעביר עון ראשון דבלא ההכרעה הוי מחשב נמי בהדייהו ואז הוי רוב עונות מועיל מצוה זו להכריע לזכות ולא מחשב בהדייהו מיהו י"ל דהיינו דסמכו תוס' דבריהם על דברי ר' יהודא משום דאמרינן בעירכין דף ח' ע"ב דרב יהודא ס"ל נושא משמע דלית ליה הך דרבי ישמעאל

ונראה יותר דא"ש לפמ"ש בפתיחה דמסכת כתובות בהא דמעביר ראשון היינו בעון ביטול ת"ת כמ"ש תחילת דינו של אדם על דברי תורה שנאמר פוטר מים וגו' וכיון שהלימוד התורה מתקיימת במחשבה לבד שנא' והגית בו יומם ולילה אין הב"ד מכירין במחשבה לדונו ע"ז לכך מעבירו השי"ת יודע המחשבות מב"ד של מעלה ע"ש באריכות לפ"ז י"ל במי שיש לו זכות לימוד התורה בהא אמר ר' יהודה דבמע"מ נושא דבשאר מצות שאינם מתקיימים במחשבה אין השי"ת מעבירם מב"ד של מעלה אלא נושא כף של זכיות והיינו דקשי' להו הכא במה קאמר הכא ר"י שאם היתה שקולה מכרעת דהא קחשיב במתני' ות"ת כנגד כולם דהיינו שאם היתה שקולה מכרעת דומי' דאינך א"כ הא בזה שיש בו זכות ת"ת ס"ל לר"י דמטה כלפי חסד שהוא נושא ולא הוי דומי' דאינך

עוד נראה די"ל דכוונת התנא במה שאמר כל העושה מצוה אחת ולא הזכיר מצוה אחת מרובה על זכיותיו היינו משום דבא להורות לאדם כשיזדמן לאיזה מצוה לעשות כמו שאמר לקמן בסוגי' שיראה אדם א"ע כאילו הוא מחצה זכאי ומחצה חייב ואם יעשה מצוה אחת יכריע א"ע לכף זכות וא"כ כיון דבכל המצות שבתורה יש בהן הן ולאו שאם לא עשה המצוה כאילו עשה עבירה ואם לא עשה עבירה כאילו עשה מצוה כמו שיבואר לקמן נמצא שאם יעשה המצוה הרי רובא זכיות ויהי' מטיבין לו וכו' והיינו דקאמר וכל שאינו עושה וכו' ר"ל שאם לא יעשה את המצוה הוי כעושה עבירה ממילא יהי' רובא עונות ואין מטיבין לו וק"ל:

בגמרא ורמינהו וכו' מכלל דהנך אפי' בחדא נמי וכו'. נראה דהא דמקשה ממתני' דפאה ולא מקשה מקרא דכתיב בכיבוד אב ואם למען ייטב לך והארכת ימים וה"ל לפרש דוודאי לא מיירי התורה בחדא כדמקשה בפשיטות מכלל דבהנך אפי' בחדא וכו' אע"כ במע"מ זכיות ואיכא בהדייהו מצות כיבוד אב היינו משום דהוי מצי למימר דאפי' אם עונותיו מרובין אם יש לו מצות כיבוד וכיוצא בו מטיבין לו בעוה"ז לבד ואין זה תימא דהא אמרו חז"ל בעשו שירש חלקו בעוה"ז בשביל מצות כיבוד אבל מתני' דאלו דברים דקתני שזוכה לשני עולמות א"א לפרש בשכר מצוה אחת שני עולמות והיינו דקאמר מכלל דהנך אפי' בחדא וה"ה אפי' אם יש לו גם מיעוט זכיות דאין לחלק בין מיעוט למיעוט ומיהו לבתר דמשני שאם היתה שקולה מכרעת י"ל דגם התורה מיירי בהכי כמו שיבואר לקמן דהא מתני' דפיאה מהאי קרא נפקא וק"ל:

שם אם היתה שקולה מכרעת וכו' נראה דהאי שנוי' היא אליבא דרבא דמפרש לקמן מתניתין כפשטא דברוב זכיות יש לו שני עולמות אבל לאביי דמפרש מתני'. דברוב זכיות אין לו אלא לעולם הבא ע"כ צ"ל דבאמת מצות אלו השנויות בפיאה ואיכא נמי רוב זכיות יש לו שני עולמות והיינו דיליף מקרא דכתיב גבי כיבוד אב למען ייטב לך והארכת ימים דמיירי קרא ברוב זכיות דאם יש בתוכם אחד ממצות אלו יש לו גם בעוה"ז ולית לי' סברא דר' יעקב דבמיעוט זכיות או במע"מ מכרעת להחליף מן שכר עוה"ז לשכר עוה"ב כדס"ל לר"י לקמן דא"כ מנא לי' לתנא דמתני' דברוב זכיות יש לו ג"כ עוה"ז כיון דקרא מיירי בחיי עוה"ב. ועיין בסמוך וק"ל:

שם רבא אמר הא מני ר' יעקב היא וכו'. נראה דלא ניחא ליה לרבא בתירוצא דאביי דמתני' דהכא כברייתא משום דאם כן תקשה על תנא דמתניתין דסבירא ליה במסכת פאה דבכיבוד אב יש לו שני עולמות דהיינו דלא כרבי יעקב קשה מהאי מעשה דחזי רבי יעקב דכיון דבמיעוט זכיות נותנין לו בעילם הזה אפילו אם יש בתוכם מצות כיבוד אב ומפרש קרא דלמען ייטב לך וגומר ברוב זכיות וכמו שכתבו לעיל דלאביי מיירי מתני' דפאה ברוב זכיות דאין לו בעוה"ז בשאר מצות אלא מצות כיבוד וכיוצא בי א"כ כיון דבמצות כיבוד בין במיעוט ובין ברוב יש לו פירות בעוה"ז קשה ממעשה דחזי ר' יעקב אע"כ דס"ל לתנא דמתני' דברוב מצות יש לו שני עולמות ומה דכתב התורה במצות כיבוד היינו שאם היתה שקולה מכרעת כדמשני לעיל מתני' דפאה וא"כ י"ל דס"ל לתנא דמתני' דמעשה דר' יעקב היינו שהי' לו מיעוט זכיות ובזה אינו מועיל אפי' מצות כיבוד כמשמעות הסוגי' דלעיל מכלל דהנך אפי' בחדא והתורה מיירי באדם בינוני שאם היתה שקולה מכרעת ואפשר לומר דהא דקאמר ממאי דהכי הוי הוא המשך דברי רבא דמעשה זו מוכח דתנא דמתני' לא ס"ל כבריית' ובזה מתורץ קושי' התוס' בד"ה דעבדין וכו' וקשה דמשני וכו'. ולפמ"ש הכי פירושו דהכריח רבא דע"כ ברייתא זו פליג על מתני' דפאה דס"ל דבכיבוד אב יש לו פירות בעוה"ז וקרן קיימת לעוה"ב מקרא למען ייטב לך כנ"ל אלא דס"ל כר' יעקב דלמען ייטב לך לעוה"ב דכיון דס"ל לברייתא דבמיעוט זכיות יש לו בעוה"ז א"כ שפיר קאמר ר' יעקב דא"א לפרש קרא דלמען ייטב לך בעוה"ז במיעוט זכיות דא"כ בשאר מצות נמי ואם נפרש ברוב זכיות יש לו שני עולמות קשה ממעשה דר' יעקב אלא ע"כ דלמען ייטב לך לעולם הבא והיינו במיעוט זכיות מכרעת להחליף שכר חיי עוה"ז לחיי עוה"ב ותנא דמתני' פליג אברייתא והא דקאמר הא מני ר' יעקב הוא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ע"כ אין לפרש דמיירי בכל ענין דהא בברייתא מפורש במיעוט זכיות יש לו בעוה"ז ותו דוודאי מודה ר' יעקב דבצדיק גמור שיש לו כולה זכיות מטיבין לו בעולם הזה כמ"ש המהרש"א ז"ל דמוכח מכל היעודי' שבתורה והברכות שבתורה ע"ש אלא הא דקאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו אותו מצוה שמתן שכרה כתוב בצדה כדברי ר' יעקב אלא דהש"ס קאמר דע"כ ברייתא זו ס"ל כדר"י דאל"ה לא משכחת עובדא דר' יעקב ומתני' ע"כ דלא כברייתא ודו"ק

בגמרא דעבדין לי' יום טוב ויום ביש וכו'. צריך להבין כיון דכבר אומר שמטיבין לו כדי שיהי' בן עוה"ב א"כ מה זהו שאמר שוב נוחל את הארץ ונראה לענ"ד דיש לפרש ע"ד שאמרו באבות מה בין תלמידיו של א"א לתלמידיו של בלעם הרשע תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעה"ז ונוחלין לעה"ב וכו' שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אבל תלמידיו של בלעם הרשע וכו'. לכאורה הוא מילתא דפשיטא טובא שאין לרשעים חלק לעולם הבא ופירשנו שם דקאי הכל על עוה"ז כמו שאמרו חז"ל בצדיקים שרואים עולמם בחייהם בעוה"ז והוא ענין שאמרו חז"ל באבותינו שהטעימם