האוצר מספורי צדיקים ז

ע"א וז"ד, איתא בתנא דבי אליהו דהשי"ת יש לו נחת רוח כשמספרים בשבח ישראל הטעם דאסור להסיח דעתו מתפילין דכל אדם צריך לעסוק בתפילין, דהיינו או לספר בשבח השי"ת דהוא תפילין של ישראל שנאמר בהם שבח השי"ת, שמע ישראל, והיה אם שמוע, קדש, והיה כי יביאך, או לספר בשבח ישראל, דהוא תפילין של השי"ת, דאמרינן בגמ' ברכות, בתפילין דמארי עלמא נאמר שבח ישראל מי כעמך ישראל כו' ע"ש עכ"ל הק' דפח"ח, וכ"כ עוד שם דיבורים כאלו בפרשה בא דף מם ע"א בד"ה ואמרתם זבח פסח הוא לה', כו', וז"ל הק, שם, ואמרתם זבח פסח הוא לה' והנה יש להבין שאנו קורין את יו"ט המכונה בתורה כשם חג המצות אנו קורין אותו פסח, והיכן רמזו זה בתורה לקרוא יו"ט זה בשם פסח. הלא בכל התורה נקרא יו"ט זה בשם חג המצות והנה כתוב אני לדודי ודודי לי דהיינו שאנו מספרים שבחו של הקב"ה והקב"ה מספר שבח ישראל. וכן הוא שאנו מניחין תפילין וכתוב בהם שבח של הקב"ה, והקב"ה מניה תפילין שכתוב בהם שבח ישראל. ובזה מובן מ"ש בתר"א דמצוה לספר שבחן של ישראל ויש להשי"ת נחת רוח מזה שמספר בשבחן של ישראל. ונראה הטעם משום דאסור להסיח דעת מתפילין ומצוה על כל אדם לעסוק תמיד בתפילין דהיינו או לספר השבח של ישראל דהיינו תפילין דמארי עלמא שכתוב בהן שבח של ישראל וכדאמרינן בגמ' תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהן מי כעמך ישראל כו' או לספר השבח של הקב"ה דהוא תפילין של ישראל שכתוב בהן שבח השי"ת דהיינו שמע וכו' והיה כי יביאך, ונמצא תמיד אנו מספרים שבח השי"ת והשי"ת מספר שבח ישראל, והנה חג המצות נקרא על שבח ישראל כו' וגם צידה לא עשו להם כו' נמצא נקרא חג המצות ע"ש ישראל שאפו את הבצק עונות מצות ולזה בחזרה נקרא יו"ט זה בשם חג המצות כביכול השו"ת טספר שבחן של ישראל, ואנו קורין היו"ט בשם פסח ע"ש שבח השי"ת ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח כו' שהוא שבח השי"ת ע"ד הפסוק אני לדודי ודודי לי כו' עכ"ל הק' והטהור דפח"ח וש"י: המורם מזה שכל מי אשר בשם ישראל יכונה מצוה עליו לעשות נח"ר להש"י בזה לספר בשבח ישראל. שבח הצדיקים קדושי עליון עובדי ה' ית' בכל לב ונפש במסירת נפשם בכל עת ומדובקים בה' ית' בלי שכחה אפי' רגע א' ומלאים יראת ה' ואהבת ה' ואהבת התורה ואהבת ישראל, כנודע דרך הקדוש מפי מרן קוה"ק הבעש"ט הק' זצוקלה"ה, כנודע בספרי קודש מזה וכמ"ש בס' בוצינא דנהורא די"ז ע"א ע"ש: ועלה בדעתי דעת עני, לקרוא שם לאלו הסיפורים היקרים שאני מעתיק פה בשם סיפורי צ'. ואח"כ חשבתי שזה הוא במכוון כמנין שמי אברהם יצחק, והצד"י לבדה מובן הוא שמורה על תיבת צדיקים, וגם כל האותיות מן הני ב' תיבות, סיפורי צדיקים, הם במכוון בגמט' תר"כ אותיות כ ת ר , להורות שאלו הסיפורים מצדיקים קדושי עליון אישי אלקים, הם כתר ונזר ועטרה לראש אלקי הצבאות ב"ה וב"ש ונח"ר לפניו ית"ש, במש', לשון הזהב מהגאון האלקי ה"ר ל"י מב"ד צוקלה"ה בספרו הנחמד ס' קדושת לוי : והנני לעשות בזה נח"ר להש"י לפרסם סיפורים יקרים האלו מה דלאו כ"ע יודעים מזה, ובפרט בצוק עתים הללו דרובא דעלמא טרודים הם על המחיה ועל הכלכלה ובהגיע יום שב"ק שכולם ינוחו בו, ישבעו ויתענגו בקריאת הסיפורים האלי, ויאמינו בה' ובמשה עבדו, שכל צדיקי הדורות כל אחד ואחד מהם היא בבחי' משה עבדו, ונזכרתי מאמר חז"ל (שבת קנ"ב ע"ב) איכו דשתא שביבנא לא אמרי לכו האי מילתא הכי אמר שמואל כו', והבן, גם נזכרתי במה שכתוב בספר חסידים מכבוד אא"ז חקדוש