האוצר מספורי צדיקים סה

אשר כתבה בכל יום מעוטף ומוכתר בטלית ותפילין סגור ומסוגר והסתכל בהם והתחיל להתנצל כי אינו הניח בן זכר ואמר אבל תמכתי יתידותי בספר החכמה ואמר אז על כתביו איך זאל נישט קענין דעם מחבר וואלט איך גיזאגט אז אמלאך אלקים האט עס גישריבען גלייבטץ אונז מיר מוזען זיך אצונד אסאך מיטשען מיר זאלין פאר שטיין וויא אזוי מיר האבין דעמילט גימיינט ווען מיר האבין דאס געשריבען. שמעתי מאיש מהימן כי בעת אשר בתו הצדיקת מרת הינדא ע"ה שכבה על ערש דוי קודם פטירתה שאל כמעט בכל רגע על מעמדה ומצבה כי מאד היתה חשובה בעיניו ובשבת האחרון ממחלתה הלך לבקרה אחר תפלת מוסף וצוה לכל העומדים שמה לצאת וסגר א"ע עמה ביחוד ואח"כ יצא ולא אמר אגיטען שבת כנהוג ולא שאל עלי' כל אותו השבת והיא אסתלקת באותו השבת ונפטרה והי' זה בשבת שלפני הסליחות ולא נודע מה הי' הענין הזה מה שסגר א"ע ביחוד עמה עד ליל א' דסוכות בבואו בשמחה לתוך הסוכה כמנהגו הקדוש לנשק כל הדפנות וכל מקום מהסוכה בליל ראשון בבואו אל הסוכה בריקודים ושיר ושבח ותיכף אחר בציעת הפת אמר בזה"ל לאזין מיר דער ציילין אביסיל פון אונזער טאכטער הינדא ע"ה ווען מיר זענין שבת פריא אריין גיקומען האבין מיר שוין גיזעהן וויא אזוי דיא זאך באשטייט אסימן מיר האבין שוין גאנץ שבת נישט גיפרעגט אויף איהר האבין מיר זיך בארעכינט אונזר צער וועלין מיר שוין מקבל באהבה זיין נאר וואס ועלין מיר טוהן מיט דעם צער פון דעם שוועהר דער רבי אז ער וועט אויף יענעם עולם גיוואר ווערין היינו דעם התקשרות מיט נכד הרבי ר' משה ליב מסאסוב (כי נכדו הוא ההה"צ מו"ה יעקב ז"ל מזאבלאטשאב הי' אז חתן הרב מראזדיל) האבין מיר זיך מיישב גיוועזין מיר קענין דען נישט דאם וואס אלישע הנביא האט גיקענט ויסגור הדלת וישם פיו על פיו כו' וע"כ סגרנו הדלת והי' ברצונינו לעשות כמו אלישע ובא אלינו חתני ורבי ואמר לנו כלך מזה כי הוא ענין מסוכן ואח"כ תיכף פתח הרב מראזדיל לומר תורה ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה וכו' ע"כ זכותו יגן עלינו אמן: