האוצר מספורי צדיקים נח

מעשה פליאה מהרה"צ מוה"ר יונתן זצ"ל אייבשיטץ להרב הגאון הנ"ל הי' שלשה בנים הבכור הי' שמו ר' מרדכי והב' ר' נתן והג' הי' נקרא יוסף והב' בנים הראשונים כבר נתכהנו בכתר הרבנות והבן הג' הי' אז כבן י"ג שנים והקשיב למודו והדרכתו מאביו מידי יום ביומו פ"א יעץ לו כליותיו באשר ששמע שיש בעיר בערלין ישיבה גדולה ומשם תצא תורה לכן מאד נכסף לבו ליסע שמה כדי לשקוד שמה בדרכי תורה ועבודה כי בטח יקנה בנפשו שלימות הגמור ובכן אין לו דרך אחר רק אם יהי' בצוותא חדא עם כל הלומדים דשם והציע הדבר לפני כבוד אביו הגאון זצ"ל ואף אביו הסכים לזה והי' במוסכם שליום מחר יסע לבערלין וכשהגיע למחרת היום בבוקר כאשר הלך הבן ליקח ברכת הפרידה מאביו אז אמר לו אביו תדע בני שמאד עגמה נפשי שתשאר אצלי כי מה לך לילך בדרך רחוק כזה הלא תוכל ללמוד אף אצלי כב' אחיך הגדולים אכן הבן הנ"ל לא האזין לדבריו היקרים וביקש ומתחנן לו שלא ישנה הבטחתו כי מה לו לדאוג ע"ז הלא אף בערלין עיר ואם בישראל ובטח שמה יקנה שלימות הגמור בכל דבר וכשראה אביו כן אז נתן לו מכתב תעודה להרבנים דשמה שישגיחו עליו שלא יטה ח"ו מדרך הישר מאשר שהוא עוד במבחר עלומיו ויוכל בקל לנטות ח"ו וחתמו בח"י ואח"ז נתן לו קמיעה כתוב על חתיכת קלף קטן והי' כתוב בו בזה הלשון "חיי בדרכי הישר ותהי' ישראל גמור" וצוה לו לתלותו בצווארו וגם שישביע לו שיקיים מה שכתוב בו ואחר כל זה הניח ידו על ראשו וברכו ברכת הפרידה ובאותו יום עשה דרכו לבערלין. אך עברו ימים וגם שנים ובין כך. וב"כ מת אביו הגאון זצ"ל אבל מעט מעט נשכח ממנו שבועתו ואף בהקמיעה אשר הוא בעצמו מכבר הי' מסירה ומונח כעת