האוצר מספורי צדיקים לז

היה לימוד הקבלה בהסתר ובסוד כידוע. והיא לא החביא א"ע בזה והיה מעיין ולומד בספרי קבלה בגלוי לעין כל. כן היה התנהגות קדשו, היטב חרה להם להאברכים כערכו מופלגים בתורה כמוהו ואולי יותר ממנו שהיו לומדים ג"כ בביהמ"ד זה חרה להם ע"ז שהתחיל להתנהג א"ע ברבנות כמו גוטר יוד ושחקו ממנו במסיבתם. התיישבו ביניהם לעשות ממנו שחוק ולעג. וקיבצו בינהם הם איזו מטבעות שעלה מטבע זו ב' זהובים ונתנו המטבע זו לאחד מהם. אותו האיש בא לפניו למקום מושבו. ואמר לו. רבי בבקשה מכם. קחו מאתי את המטבע זו לפדיון כי אשתי היא חולה מאוד. הרה"ק ה"ר מעחילי לקח המטבע בידו ומישמש בה וזרקה מיד ליד מימין לשמאל. ומשמאל לימין. האיש עומד לפניו לשמוע מפיו איזה ברכה. והתאפק א"ע מלשחוק. אכן הרה"ק לא בירכה. אדרבא אמר לאותו האיש איני יכול לעשות לה שום טובה. האיש הלך מאתו אל חבריו שישבו שם למטה לצד מערב. וסיפר לחבריו מה שעשה הרב ומה שהשיב לו. והיה להם הדבר הזה לשחוק ולעג כי ידעו שאשתו היא בשלימות הבריאות כראוי. ושחקו ולעגו על הרב הר"מ עד למדי בעוד מינוטין אחדים רץ ובא שליח מביתו להביהמ"ד ואמר לו לאותו האיש שנתן הפ"נ בדרך ליצנות. מהר לך אל ביתך כי אשתך נחלה פתאום והיא מסוכנת. האיש הזה נבהל מאוד וכן כל חבריו נבהלו. ורץ אותו האיש לביתו וכל הפעולות והרפואות שעשו לה לא הועילו לה ומתה פתאום רח"ל. מובן הדבר היטב שנעשה שנאה גדולה ביניהם ובין הה"ק הרי"מ הנ"ל רק מחמת מורא הוכרחו כולם לשתוק. כן התנהג זמן מה. אח"כ אמר לחותנו שיראה לשכור לו עגלה לנסוע לאיזו מקומות מאחינו בנ"י כו' והבעל העגלה יהיה המשמש שלו בכל זמן הנסיעה. כן עשה חותנו שכר לו עגלה לנסוע לכל מקום שירצה כו'. אחר זמן מה נסע לבראד ונעשה שם מלמד תינוקות ולמד עם תלמידיו תורה שבע"פ. משניות וגמרא כו' ונשא חן בעיני הבע"ב שלו. בהעיר בראד היו הלומדים והגדולים דשם מתנגדים גדולים להבעש"ט הק' כי דרך הבעש"ט הק' היה רחוק וזר בעיניהם. עד שפעם א' נועדו בשם הגדולים ודיברו הרבה הבעש"ט הק' עד שהיה ההסכם ביניהם לנדות ולהחרים את כ"ק הבעש"ט זצ"ל כי חשדוהו שאינו מסיטרא דקדושה ח"ו וכמעט שנגמר הדבר ביניהם לעשות כן: אכן הרב אב"ד דשם אמר לחבריו הגדולים שלא למהר, ולקרוא עוד את המלמד הלזה שבא לכאן לא כביר, כי לדעתו שהוא לומד תורה לשמה, כי הילוכו להביהמ"ד הוא אצל חדר המלמד הזה ושומע את לימודו שלומד בינו לבין עצמו בגודל יראה והתלהבות. כן הוה שלחו לקרוא את המלמד למקום הוועד שלהם, בא אליהם, אמר הרב אב"ד אליו הנה כפי שאני שומע את לימוד שלכם קודם אור היום בעת שאני הולך לביהמ"ד נראה בעיני שאתם לומדים תורה לשמה, לכן הננו רוצים גם הסכמה שלכם על זה שיש לנו כמה קושיות ופליאות על הבעש"ט כו' כו' והוסכם בדעתינו להחרימו ח"ו כי לדעתינו שאינו מסטרא דקדושה ח"ו, אכן אנו רוצים גם הסכמה מאתכם ע"ז אם לעשות כן. הרה"ק כשמעו את כל דבריהם בזה ענה ואמר, הנה מי אני ומה אני נגדיכם להגיד לכם את דעתי כי יודע אני מיעוט ערכי נגדיכם כי אתם גדולים בתורה ואני הדיוט נגדיכם, אך אין מסרבין לגדול, לכן אין דעתי מסכים עמכם בדבר זה לעשותו. כי הלא דין מפורש בכמה דוכתי במשנה ובגמרא, שאין חבין לאדם שלא בפניו, וזכין לאדם שלא בפניו, ואין לנו חוב גדול יותר מזה לנדות ולהחרים כו' ואיך יתכן לעשות ד"ז ש"א בפניו, כי אולי אם נשאל אותו על כל אלו התמיהות אולי יתרץ לנו שלא יוקשה עליו כלום, ע"כ איני מסכים כן לעשות ד"ז שלא בפניו ח"ו, הם כשמעם דברים המצודקים מפי המלמד לא היה להם עוד שום פתחון פה נגדו ונתבטל הקטרוג בעזר"ה, והציל את הרב הבעש"ט הק' כו', אחר זה הלך המלמד אל הבעלי בתים