האוצר מספורי צדיקים יז

הישנה שלא יכלו לקרותה מחמת רוב יושנה, הזדעזעה ממקומה קצת ונשברה, באו והגידו זה להבעש"ט ז"ל, הלך הבעש"ט בעצמו לבית הקברות עם איזו אנשים למקום קבר הזה, והביט שם הרבה, פקד הבעש"ט לפתוח את הקבר הזה, כן עשו ופתחו את הקבר הזה, ומצאו שהאיש הקבור שם הוא שלם בגופו ובמלבושיו כאלו נקבר עכשיו, הבעש"ט הביט אל הקבר רגעים או מינוטין אחדים פתאום קם האיש הקבור מלוא קומתו בקברו, ואמר להבעש"ט שלום עליך רבי ומורי, העומדים המה ראו כן תמהו כמובן, אמר לו הבעש"ט להמת, איני יודע אם אני' רבך ומורך. אולי אתה רבי ומורי שלי, השיב לו המת, לא אתה הוא רבי ומורי שלי כי אתה בעל מדריגה גבוה יותר ממני, השיב לו הבעש"ט, אם כן הוא אני מבקשך להמליץ טוב לפני ב"ד של מעלה על העיר הלזו שיפסק הדבר, השיב המת הקבור, אך אוכל להמ יץ טיב על אנשי העיר ואני קצת ברוגז עליהם שאלו הבעש"ט למה, השיבו המת אני ברוגז על הקברנים דפה שאינם מתנהגים כשורה, ובשעה שמקברים איזה מת שותים משקה ומשתכרים, ואין נוהגין כשורה, זה לא כבר קברו איזה מת סמוך לקברי ולא חשו עלי הקבור בסמוך, וחפרו ונגעו בהמרה אל עצמותי ושברו לי שן א' משיני וקלקלו את הקבר שלי, לכן אני בכעס עליהם, השיבו הבעש"ט בבקשה ממך הראיני את השן שלך ואני מבטיחך להחזירו לך, המת נתן לו את השן, השיבו הבעש"ט השן שלך אני אחזירהו לך בעולם האמת ולא עכשיו, וכעת אני מבקשך וגזרני עליך שתמליץ טוב לפני השי"ת שיופסק הדבר מהעיר, שלא יהיו שני מתים ביום א' ושלא יהיו שני חולים ביחד, וביקש הבעש"ט מהמת שישכוב א"ע בתוך הקבר כמקודם, המת לא סרב נגדו והשכיב א"ע בקברו כמקודם וכיסו את הקבר ותיקנו המצבה שלו כראוי, ונפסק הדבר מהעיר והבעש"ט קיים הבטחתו שבעת הסתלקותו צוה ופקד להניח השן הזה עמו בקברו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. אמן: ד) הרב הקדוש הגאון הגדול הר' יעקב יוסף זצ"ל מפולנאה בעל המחבר ספר הק' תולדות יעקב יוסף, תחלת בואו אל הבעש"ט לא האמין בו עדיין כ"כ כידוע. פעם א' ישב בהקלויז של הבעש"ט ולמד באיזה מסכת בעומק העיון. פתאום בא אליו איש אחד. שאל האיש להרב. הגידו לי מאין אתם. השיב לו מפולנאה. שאל האיש עוד מה פרנסתכם. הרב השיבו אני רב בפולנאה. שאלו עוד איך הוא המעמד אם בהרחבה קצת או בקימוץ. הרב ז"ל לא היה נייח לו להפסיק מלמודו ולדבר עם האיש הזה שיחה בעלמא. השיב לו הרב בקפדנות קצת. הנה אתם מבלבלים אותי ומפסיקים אתי מלימודי. הניחו לי אמר לו האיש בזה הלשן, או איר וענט אזא מקפיד. זעכט איר דאך מבטל גאטס פרנסה. הרב ז"ל בשמעו דיבורים אלו נתפעל מהם ואמר להאיש להבינו כוונתו בזה. אמר לו האיש איטיחר מענש האט פרנסה מאיזה מקום שנגזר לו מהשי"ת. וואם איז גאטס פרנסה ואתה קדוש יושב. אתה קדוש על איזה פרנסה אתה יושב. תהלות ישראל. דיין פרנסה א"ז פון תהלות ישראל או ישראל לויבן דיך. נמצא אז ישראל קומין זיח צי נויף און פרי גן זה לזה. פרנסך ממה. פרנסתך ממה. ואומרים זה לזה. גינייבט איז השי"ת פרנסתי הוא ממקום זה. וזה אמר גילויבט איז השי"ת פרנסתי הוא ממקום זה. נמצא שזה פרנסת השי"ת ממה שמשבחין אותו. אבל אתם שאין רצנכם לדבר כלל עם שום בן אדם. רק ללמוד. אתם מבטלים פרנסת השי"ת. הרב כשמעו זאת מאוד נתפעל מזה ורצה לכנוס בדיבורים עם אותו האיש. כי הוטב דבריו בעיניו. אכן האיש נעלם מעיניו ולא ראה עוד את האיש והביט לכל הרוחות ולא ראהו התחיל הרב ללמוד את לימודו ומגודל התפעלות שנתפעל. לא היה יכול ללמוד. וסגר את הספר ונכנס לחדר הבעש"ט. ומיד כשנכנס אמר לו הבעש"ט בדרך צחות ובדיחותא. פילנאהר רב אביר אליהו האט אייך מנצח גיזוטהן. הבין הרב שהבעש"ט שלח לו את