האוצר מספורי צדיקים קמח

הקיצור שנפל בידם עם עוד תפיסה הרבה ר"ל ומקודם יהי' בהתפיסה זמן רב ואח"כ ילך לעבוד ונסע לרבינו הקדוש בבכי' רבה והי' אז באמצע סעודת ר"ח וקם מהשלחן והלך איזה מנוטין בחדרו הק' ובא בחזרה להשלחן ואמר להאנשים שהיו יושבים הנה תדעו אשר מיום שישבתי על הכסא לא הי' לי עג"נ מהענינים האלה וחוץ מב' אנשים אחד זה העומד כעת ובפה ועוד איש אחר והנה האיש אחר הנ"ל לא ציית לי אבל זה האברך הוא הי' ציית לי הכל ולמה מגיע לו זאת וקרא לו ואצלו ואמר לו אני מבטיחך שלא תעבוד ולא תשב בתפיסה ויפג לבו כי חרב חדה היתה מונחה על צוארו ומה הי' לו לעשות ונסע לביתו וכאשר בא לביתו תיכף הובילו אותו לבית האסורים לווארשא וכאשר בא לשם אמר האדון משם שאין מקום עבורו כעת ושלחו אותו חזרה לביתו ובין כך ניצול מהכל והיא פלא גדול ונורא אשר לא נשמע כמוהו שיאמרו שם כך ולא היתה עוד כזאת ונתקיים לו הבטחת רבינו הק' שלא עבד ולא הי' בתפיסה: ח) פ"א הייתי אצלו על סעודת ר"ח בר"ח אייר ואמר בשם כ"ק רבינו בעל ישמח ישראל זצללה"ה על הזמר לכה דודי שנאמר שם והוא יחמול עליך חמלה הנה הכפל לשון יחמול וחמלה למ"ל ואמר כך דחמלה הוא השפעה דנותנים מן השמים לכל אחד מישראל חמלה והשפעה אולם כשהאדם אינו ראוי אינו יכול לקבל זאת והנה בשמים ג"כ אין מקבלין אותה חזרה כמאמר חכז"ל מן השמים יהבא יהבינן אבל לא מהדרינן לקבלה חזרה גבי רחב"ד לכן רחמנות גדול על החמלה הנ"ל שאין לה מי שיקבלנה ע"ז אמר קומי צאי ומתוך ההפכה וכו' דמתפללין אנחנו שיהי' הגאולה שלימה ממילא והוא יחמול עליך חמלה שהקב"ה ירחם על החמלה בב"א שיהי' כולם ראוים לקבל אותה ע"כ דברי וקדשו ואמר ע"ז רבינו הקדוש בעל תפארת שמואל הנ"ל דבזה נוכל ליישב קושית המפורשים על הפסוק כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' כי אני ה' רופאך שקשה כיון שלא ישים עליהם המחלה לא צריך רפואה ואמר בלשון קדשו כך סוף כל סוף מה נעשה מחמלה זו שאין לה מי שיקבלנה אז נתהפך מן אותיות חמלה לאותיות מחלה ר"ל אולם אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה לכן עוד ימתינו בשמים אולי יעשה תשובה ושב ורפא לו וכשעושה תשובה אז נתהפך חזרה מאותיות מחלה לחמלה ובא לו עוד השפעה מכל טוב וזהו פירוש הכתוב אם שמוע תשמע וגו' ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך היינו ארפא המחלה שיהא שוב. חמלה והשפעה רבה כן יעזור השי"ת לנו עם שפע רב והצלחה בכ"ע אמן: ט) שמעתי מחסידי אמת מעשה נפלא שהי' בעת. המלחמה הנוראה שרבינו הק' הנ"ל הי' דר בלאדז כי דירתו באלכסנדר הי' נהרס והנה על היאצ"ט נסע לאלכסנדר ובא בערב להביהמ"ד להתפלל מעריב והנה הביהמ"ד הי' נהרס מאוד בלי חלונות ובלי תקרה כידוע רק איזה נרות שהדליקו בדוחק בביהמ"ד והי' חשכות בביהמ"ד והנה קודם מעריב אמר להאנשים שבאו עמו באנחה רבה ראו נא את החשכות הזה בביהמ"ד אשר תמיד על היאצ"ט הי' כל החצר וכל הרחוב מאירה מאור הביהמ"ד ואנשים רבים התאספו ללמוד ולהתפלל בביהמ"ד לכבוד היאצ"ט ועכשיו בדוחק איזה אנשים שימצאו בפה ובדוחק איזה נרות שידלקו וחושך גדול ונאנח מאוד ואמר רבש"ע "עס וואלט שוין צייט גיוועזין עס זאהל ווערין לעכטיג" והתחיל להתפלל מעריב עם מנין ופתאום באמצע התפלה התחיל להאיר אור גדול עד שכולם נתפלאו ע"ז ולא ידעו מאין בא זאת כי לא הדליקו שם יותר נרות רק מעט הנרות שדלקו מקודם ואעפי"כ נעשה אור גדול כאילו הי' מדליקין הרבה לעקטירעס