האוצר מספורי צדיקים קח

על ש"ק והנה נעשו לו בביתו מניעות שהי' שם ג' שבתות והי' לו מאוד שברת הלב והי' ירא מאוד מהקפדת רבינו הק' על שהעלם הנ"ל הלך בטל זה זמן כביר אולם הי' מוכרת ליסע לווארקי וכאשר נכנס לקבל שלום הלך בפחד גדול וכאשר רק פתח הדלת נתן לו רבינו הק' שלום באהבה ואמר לו תדע אלי' יוסל מה שאני אומר לך אשר לפי דעתי אם המלמד ירא שמים אפי' אם אינו לומד כ"כ עם תלמידו ישיג תכלית טוב בהלימוד ונתמלא דודי שמחה רבה וממש חיות חדש נכנס בקרבו ורבינו הק' ידע ברוה"ק את שברון לבו של דודי ואמר לו בעצמו דברי פיוסין עוד קודם ששמע ממנו לתרץ א"ע ופלא היא: טו) סיפר דודי הרב הנ"ל אשר פ"א כשבא לווארקי נתן לו רבינו הק' שלום בשמחה רבה ואמר לו תדע אלי' יוסל ששמחתני בביאתך ודודי זצ"ל אמר בגודל ענותנותו מזה השלום שנתן לו רבי הקדוש חשבתי תמיד "אז עס וועט נאך זיין פין מיר לייט": טו) והנה אחר הסתלקות רבינו הק' הרא"מ זצללה"ה וכולם נתנו עיניהם ברבינו הק' שהוא יהי' מנהיג והוא לא רצה והוא הי', דר בכפר ראדע שהי' שייך להגבירת טעמעריל ע"ה מווארשא והחזיקה את רבינו הק' שהוא הי' ממונה שם על רכושה והנה דודי הרב הנ"ל עם גיסו הרב החריף והחסיד מוה"ר ליבלי זנ"ל מטארצשין הם נסעו לכפר הנ"ל לרבינו והיו מחסידים הראשונים ורבינו הק' שמח עמם ודיבר עמם דברי חסידות והנה באה זוגתו הרבנית ע"ה ואמרה לו שילך להחצר לצוות שם להמשרתים מה שיעשו והוא לא שמע לדברי' כן פעם שנית ולא השגיח עלי' ובאתה פעם שלישית ואחזה אותו בכנף בגדו שקורין "קלאיפעס" והובילתו להחצר ועשה שם מה שהי' צריך ובא חזרה והנה מאוד הי' חרה להם זאת ואמר להם רבינו הק' ההיטב חרה לכם הנה תדעו שאשה היא כמו עלוקה שקורין "פיועווקא" שמוצצת כל דמים רעים (לפי דעתי הקלושה נראה לי כוונת רבינו הק' בב' אופנים א' בפשוט כפי מה שאמרו חכז"ל דיינו שמגדלת את בנינו ומצילות אותנו מן החטא וא"כ צריך להחזיק טובה לה שלא יכעוס עלי' אף אם תקניטנו ואופן הב' נוכל לומר עפ"י מאמר חכז"ל שמי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם, וא"כ הוי כמו עלוקה שמוצצת כל דם רע ועי"ז נעשה בריא כן נעשה בריא ונקי מדינה של גהינם, עזריאל חיים]: יז) הנה דודי הרב הנ"ל שמע בעצמו שאמר על מתנגד אחד בימיו שהי' למדן ואמר על מה דאיתא במשנה מה בין תלמידיו של אברהם אבינו וכו' ואמאי לא קאמר על אאע"ה בעצמו מה בין אלא אם איש פשוט הי' רואה את אאע"ה ולהבדיל את בלעם הרשע לא הי' ידע החילוק ביניהם כי גם בלעם הרשע הלך בספאדעק עם פיאות אלא מן התלמידים נתוודע החילוק וכן התלמידים של זה המתנגד לא נהגו כשורה ופ"א הי' צריך רבינו הק' ממנו טובה עבור הכלל והלך אצלו בליל ש"ק עוד קודם קידוש ומצאו שהי' יושב על שולחנו ושתי נרות דולקות ושני זעמיל מונחים על שולחנו וכשהלך מאתו אמר להאנשים שהלכו עמו הנה אתם רואים שהוא עושה הכל כדין שתי נרות משנה לחם אולם אני ירא שבניו לא יעשו עוד כדין וכן הוה ורבינו הק' הרגיש הכל ברעיון קדשו: יח) הנה בעת שהי' בכפר הנ"ל והתחילו חסידים לבוא אליו שם והלכו על השדות וקלקלו את הזרעים והעשבים ושם הי' פקיד הנקרא אקאמאן החסיד ר' משה פלאצקער ז"ל ובא בקובלנא עליהם לפני רבינו הק' ואמר מצוה הי' להכות אותם כדרך האדונים אז ורבינו הק' לא ענהו דבר ודימה ר"מ הנ"ל שרבינו הק' מסכים לזה והלך החוצה לבצע את אשר זמם וכאשר כבר הי' באמצע החצר קרא לו רבינו הק' ואמר לו אם אדם הולך