המאור הקטן על יומא א.

[דף יג ע"ב] אמר ליה אביי השתא לר' יהודה אפוקי מפקי ליה פירוש לכהן הדיוט מפני שהוא מחמיר באנינות והיאך הוא להקל בכהן גדול להביאו מתוך ביתו ומה היכא דמקילי רבנן מחמיר ר' יהודה היכא דמחמירי רבנן מקיל רבי יהודה אלא אמר רבא שאינו עובד כל היום ולחומרא אמרה ר' יהודה דעבדינן ליה היכרא גזירה שמא יאכל:

[דף יז ע"א] רב אדא בריה דרב יצחק אמר הא לשכה אקצויי מקציא פי' לשכת טלי קרבן מוקצעת היתה מרוח אחת שלא היו כותלים יוצאין מכוונין כנגד שאר הכותלים מאן דאתי מצפון מתחזיא ליה בדרום ומאן דאתי מדרום מתחזיא ליה בצפון ומסתברא דמערבית דרומית הואי והיה מקצוע מן הדרום (כגון זו הצורה) שאם באת להחליף ולומר שהיתה צפונית מערבית כגון זו הצורה (כן) לא מתרץ לחם הפנים דבמתני' דבמסכת תמיד קא חשיב ליה רביעית ללשכת טלאים ובמתני' דבמסכת מדות קא חשיב ליה שניה לה ואי אתה עושה להן (כגון זו הצורה השניה) בין שאתה חושב דרך ימין בין שאתה חושב דרך שמאל לא תזדמן לך לשכת לחם הפנים שהיתה דרומית מזרחית אלא שלישית לשכת הטלאים אבל בצורה הראשונה שציירנו ומתרץ לחם הפנים דתנא דמדות קא חשיב דרך ימין ולפיכך נזדמנה לו לשכת לחם הפנים שניה ללשכת הטלאים ותנא דתמיד קא חשיב ליה דרך שמאל ונזדמנה לו רביעית ומשום דחושבנא בעלמא הוא לא קפיד תנא דתמיד למחשב דרך ימין וקא חשיב דרך שמאל ואם תשאל אע"ג דחושבנא בעלמא הוא אמאי לא קא חשיב דרך עבודתו ומאי שנא דרך שמאל דנקט ומאי רבותא ויש לומר כיון דאיצטריכא ליה לשכת הטלאים להביא התמיד ונקטה ברישא ולמד עליה שהיתה צפונית מערבית מפני שהיתה מוקצעת מן הדרום ומאן דאתי מן הדרום מתחזיא ליה בצפון נקט שניה לה לשכת החותמות דהיא מערבית צפונית ודאי משום דרמיא לה בצפון ובמערב ולפום הכי אתרמי ליה חושבנא דרך שמאל:

[דף כ ע"א] מתני' בכל יום ויום היו תורמין את המזבח וכו' תנן התם אברים שפקעו מע"ג המזבח וכו' מה"מ אמר רב כתוב אחד אומר כל הלילה עד הבקר והקטיר וכתוב אחד אומר והרים הא כיצד חלקהו חציו להקטרה וחציו להרמה מותיב רב כהנא בכל יום היו תורמין כו' אלא אמר רבי יוחנן וכו' ויש ספרים שאין כתוב בהם אלא בין כך ובין כך נראה בעיני דר' יוחנן אטעמיה דרב סמיך כלומר לאו דוקא חציו אלא תן בקר אחד לבקרו של לילה להקדים הרמת הדשן מבעוד לילה מ"מ לילה חלוק בין ההקטרה וההרמה אע"פ שאין החלקים שוים וכל זמן שנתרמה תרומת הדשן עושה עיכול לאברים הפוקעין שאין להחזירן עוד למזבח מאחר שנתרמה תרומת הדשן והא דתנן קודם חצות ואחר חצות לאו דוקא אלא משום שתרומת הדשן קרובה לחצות בכל ימות השנה ופעמים בחצות משום הכי נקט חצות ועיקר דבר זה בזבחים בפ' המזבח מקדש ואיכא דקשיא ליה ההיא דתנן להקטר חלבים ואיברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר והיכי אמרי' הכא חלקהו חציו להקטרה ולא קשיא הא דתנן מצותן עד שיעלה עמוד השחר בתחילת ההקטרה והא דאמרינן הכא חציו להקטרה בסוף הקטרה באיברים שפקעו מעל גבי המזבח דקיימא לן חצות עושה עיכול ואין בכתוב כל הלילה והקטיר אלא על מוקדה על המזבח כל הלילה ומיניה יליף רב חציו של הלילה להקטרה כלומר לסוף ההקטרה דהיינו מוקדה של עולה והוא העיכול:

[דף כו ע"ב] והא דתניא שבעה עשר ההיא דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה פי' הכא לא קתני פעמים ולא קתני כהנים אלא בכל יום קתני ופייסות קא חשיב וסבירא ליה לכל עבודה ועבודה מפייסין ודלא כדתני רבי חייא ופי' דבר זה כי ארבע פייסות היו שם פייס הראשון לתרומת הדשן פייס השני לשלשה עשר כהנים הזוכין בתמיד הרי י"ד פייס שלישי לקטרת פייס רביעי להעלות אברים למזבח הרי ט"ז ופייס דמחתה הרי י"ז והיינו דאמרינן לעיל בגמרא אי משכחת תנא דתני חמשה ההוא דלא כרבי אליעזר בן יעקב ודלא כרבי יהודה ורבינו שלמה ז"ל לא פירש כן:

והוי יודע כי בעלי הקרובו"ת שהכניסו בפיוטיהן בסדר עבורת היום ארבעה פייסות טעו כולן במשנתנו ולא הבינו כי הפייסות החשובים במשנתנו לשאר ימות השנה הם ולא ביום הכפורים לפי שכל עבודות היום אינה כשרה אלא בכהן גדול: