המאור הקטן על סוכה ז

והא דתנן תקרה שאין עליה מעזיבה וכו' בין לרב בין לשמואל בנסרים שיש בהן ד' טפחים עסקינן שהעלם מתחלה לדירת קבע לשום תקרה וגמלך עליהם לסיכוך שישבהם משום תעשה ולאמן העשוי הלכך לטעמיה דרב אליבא דר' יהודה אליבא דב"ה אי מפקפק עביד ליה מעשה אי נוטל אחת מבינתים עביד ליה מעשה וא"צ לומר שמסכך בהם לכתחלה ולר' יהודה אליבא דב"ש א"נ לר"מ אליבא דדברי הכל כיון דאית ליה גזירת תקרה אין מסככין בהן לכתחלה ובדיעבד לא סגי ליה בפקפוק אלא בנוטל אחת מבינתים והיא היא המחלוקת הראשונה שבין ר"מ לר' יהודה והאי דאיצטריך למיהדר ומתנייה משום ר' יהודה הוא דקאמר ליה לר"מ אמאי קא אסרת בנסרים וכו' ולטעמיה דשמואל דכ"ע שאין מסככין בהן לכתחלה דהא כ"ע אית להו גזירת תקרה דלמא אתי לאמלוכי למעבד סיכוך מתקרה ישנה העשויה לשם בית אבל בדיעבד פליגי בבטולי תקרה מר סבר בהכי בטלה בין במפקפק בין בנוטל אחת מבינתים דכיון שמחזר עליה לבטלה לא אתי למעבד מינח סיכוך לכתחלה וכ"ש שלא נמלך על תקרה ישנה העשויה לשם בית לישב תחתיה שהרי יודע הוא שהזהירה תורה עליו תעשה ולא מן העשוי מאחר שהוא מחזר עליה לבטלה ומר סבר לא [סגי] במפקפק אלא בנוטל אחת בינתים וזה הטעם היה לרי"ף ז"ל לכתוב על משנתנו מאחר שפסק הלכתא כשמואל וטעמיה דידיה משום בטולי תקרה ולא היה לו לכתוב מה שכתב טעמייהו דב"ה משום תעשה ולא מן העשוי הלכך אי מפקפק עבד ליה מעשה אי נוטל אחת מבינתים עביד ליה מעשה דהאי טעמא לא אזיל אלא אליבא דרב דלית הלכתא כוותיה ואילו היה טעם זה עיקר היה מותר לסכך לכתחלה לשם סוכה בנסרים שיש בהן ד' כרב אליבא דרבי יהודה וזהו היא כשגגה: