המאור הקטן על סוכה כא.

אי הכי ראשון נמי ראשון הא תקינו ליה רבנן בביתו אבל בשאר הימים לא רצו להתקין ליטול בביתו שמצותו מן התורה אינה [אלא] במקדש משום דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וכאילו אמר עד תשלום שבעת ימים כי הראשון מצותו מן התורה בכל מקום לפיכך התקינו לו שיהא כל א' נוטל בביתו ואקשינן עלה תינח אחר תקנה קודם תקנה מאי איכא למימר אלא ראשון דאיתיה מן התורה בגבולין לא גזרו ביה רבנן ואפי' בגבולין הוא דוחה ביום ראשון כי ההיא דתניא כל העם מוליכין לולביהן לבהכ"נ הנך דליתנהו מן התורה בגבולין והם שאר הימים מראשון ואילך גזרו בהו רבנן אפי' במקדש דאיתנהו מן התורה:

ואיכא מאן דקשיא ליה אי הכי שופר נמי הא איתיה מן התורה בגבולין ואמאי גזרו ביה רבנן כדתנן במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ואפי' אחר תקנה לא היה דוחה אלא במקום שיש בו ב"ד תינח מגילה דבכ"מ דרבנן היא מש"ה גזרו בה אלא שופר מאי טעמא גזרו בה והלא מצותו מן התורה בכל תקנה וי"ל כיון דרבנן שופר מעורבת היא ביומה מדרבנן ומדאורייתא אי למאן דאמר שלש תרועות בר"ה שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים אי למ"ד אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים עבדו בה רבנן במצות שופר היכרא דתידחי כולה במקדש קודם תקנה ולאחר תקנה במקום שיש בו ב"ד משום תרועה דאורייתא דאית בה וגזרו בה דלא תדחי שבת בשאר מקומות כלל משום תרועה דרבנן דאית בה והיינו דשניא מצות שופר ממצות לולב ומצות מגילה ולעולם בכולהו איתא לגזירה דרבה והא כדאיתא והא כדאיתא שופר במקום שאין בו ב"ד ולולב בשאר הימים בכ"מ ואפי' במקדש וה"ה למגילה אבל מצות לולב ביום ראשון כיון שהיא מיוחדת ביומה שהיא כולה מה"ת ואפי' בגבולין לא גזרו בה רבנן בגבולין לדורות הראשונים לקמן בגמ' אסיקנא דהאידנא דלא ידעינן בקביעא דירחא כיון דאנן לא דחינן אינהו נמי לא דחו כלומר אפי' הנך דבני א"י דידעי בקבועא דירחי לא דחו מאחר שחרב בהמ"ק ואע"פ שהיה שופר דוחה במקום שיש בו ב"ד החמירו בלולב מפני שנטילתו ביד כל א' וא' משא"כ בשופר שהיחיד מוציא את הרבים ידי חובתן והרי"ף ז"ל כתב בהלכות במקום הזה ראשון דאית ליה עיקר מה"ת בגבולין ולא שייך למימר כי הדין לישנא (אי) [אלא] לענין מעבד ז' זכר למקדש וכדאיתא בגמ' במסקנא דשמעתין אבל הכא לא שייך למימר אלא ראשון דאיתיה מה"ת בגבולין וכמו שהוזכר בגמ' ובמס' מגילה בפ"א כתב הרי"ף ו"ל גרסי' במס' סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביו"ט ראשון והלא מצותו מה"ת אפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקיבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמיה דשופר והיינו טעמיה דמגילה אלו דברי הרי"ף ז"ל והם כשגגה שלא נאמר והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה אלא לענין גזירה דרבה אבל לענין ספיקא דקיבועא דירחא אין בזה טעם לשופר ולמגילה שהרי אפי' במקום שלא היה להם שום ספק בקיבועא דירחא לא דחי השבת כדתנן גבי שופר במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ומגילה לעולם לא דחתה את השבת בשום מקום וספיקא דקבועא דירחא לא הוזכר בגמ' אלא לענין לולב בלבד וכבר נתבררו כל הטעמים בלולב ושופר ומגילה ממה שכתבנו: