המאור הקטן על סוכה טו

תני עולא בר חיננא נקטם דאשו ועלתה בו תמרה כשר כתב הרי"ף ז"ל ואיפסיקא הלכתא לקמן כר"ט דאמר אפי' שלשתן קטומים וי"מ ההיא דאמרי' אפי' ג' קטומים לא שיהא נקטם ראשו אלא כגון שנקטמו מן הבקעות שענפי ההדס תלוין בה ונפשחו ממנו הבדין והיינו דאמרי' בגמ' השתא עבות ג' לא משכחינן אע"פ שר"ט מכשיר בדיעבד בקטומין כיון שמצותן לכתחלה שלא יהיו קטומין בסופן ומפושחין אלא גזוזין מן הקרקע אין אנו מוצאין מהם כשיעור ג"ט עבות אלא בקושי והא דבעי ר' ירמיה נקטם ראשו וכו' איכא נוסחי דכתב בהו נקטם ראשו מעיו"ט ואנן לא גרסי' אלא נקטם ראשו ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי או לא וזה דומה לדיחוי של כסוי הדם דמייתי' עלה שזה וזה נראה ונדחה הוא ואינו דחוי מעיקרא ובגמ' אסיקנא דחוי מעיקרא לא הוי דחוי פשוט מינה נראה ונדחה חוזר ונראה לא תפשוט מינה ואם עבר ולקט ענביו של הדס ביו"ט אם השחירו מעיו"ט כשר ואם השחירו ביו"ט פסול שמאחר שנראה ונדחה אינו חוזר ונראה ולא הזכיר כל זה הרי"ף ז"ל: