המאור הקטן על שבת סו

אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה פירוש אף על גב דסבירא ליה לרב הונא כרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת כדאיתא בפרק כירה הכא חששו להפסד מרובה מפני הבהמה שלא תעמוד טעונה ומפני הכלים שלא ישתברו והתירו לו להביא כרים וכסתות להניח תחתיה אע"פ שהן קרני דאומני שהן מוקצין מחמת מיאוס ומחמת חסרון כיס ולא חזו למידי אפילו לכסויי בהו מנא כשרגא דנפטא משום דחס עלייהו שלא יפלו וישתברו וכיון דלא חזו לצורך גופן לשום דבר אף לצורך מקומן אינן ראוין לטלטל אלא מן הצד ואם היו שליפי רברבי והיו תחתיהן כרים וכסתות לא היו מותרין לטלטלי משם ואוקימנא בשליפי זוטרי דלא מבטל כלי מהיכנו שיכול לשמוט כל כר וכר מתחתיהן כמעות שעל הכר שנוער הכר מתחתיהן ואין זה נעשה בסיס לדבר האסור שלא היו עליהן מבין השמשות ועוד שלא נתנן תחתיהן אלא על דעת לשמטן ושמעת מינה שאעפ"י שהתירו לו ליטול כלי שלא לדבר הניטל משום הפסד מרובה לא התירו לו בטול כלי מהיכנו שהוא דבר חמור שהכל מודים בו שהוא אסור בשבת ושמעת מינה שכל דבר שדעתו עליו לשמטו אין בו משום ביטול כלי מהיכנו הלכך הא דאמר רב חסדא אע"פ שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה דדייקינן לה ממתניתין דתני אין נותנין כלי תחת הנר לקבל את השמן כשמקצה הכלי מדעתו כל אותו היום לקבלת חביצה והשמן שזה הוא ביטול כלי מהיכנו אבל אם דעתו לנערן מותר וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה דאוקימנא בדרפי דאי בעי שקיל ליה והוא דכוון דעתיה להכי דאי אקצינהו מדעתיה אין לך רפה יותר מכלי תחת ביצה והוא אסור ומדאסיקנא בגמרא דלהפסד מועט לא חששו שמעת מינה שלא התיר רב הונא אלא מפני הפסד מרובה משום דס"ל לרב הונא כרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ומ"ש הרי"ף במקום הזה אינו נכון וכבר כתבנו ראשי דברים בענין הזה בפרק כירה ושם פירשנו מה טעם אין הלכה כרבי יצחק משום דרבים פליגי עליה ועוד דבשיטת רבי יהודה דאית ליה מוקצה אמרה ולא קיי"ל כוותיה וקשיא לן דרב הונא אדרב הונא דהא אמרינן בפרק מפנין דבמוקצה לטלטול סבר לה רב הונא כר"ש ועל מה ס"ל אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת כרבי יצחק ועוד דהא רב חסדא בר פלוגתיה בהא ובהא בפרק מפנין ופרק כירה ויש לומר דחמור הוא כלי ניטל לדבר שאינו ניטל בשבת אליבא דרב הונא כמוקצה לאכילה ורב חסדא מחליף להקל בזו ולהחמיר בזו דלא כרב הונא מכל מקום אין הלכה לא כרב הונא ולא כרבי יצחק ואנן השתא אף ע"ג דלא קי"ל כרבי יצחק ולא כרב הונא משום דפליגי רבים עלייהו כמו שכתבנו בפרק כירה לא שרינן בבולסא להביא כרים וכסתות אפילו בשליפי זוטרי דאפשר למשמטינהו דלאמטרחינן טירחא יתירהמבדבר שאין עליו תורת כלי כל עיקר כגון בולסא שהוא שברי זכוכית ולהפסד מועט כשברי שברים אין חוששין ובעל כרחך אית לן למימר הכי משום דלא מתרצא ברייתא דתניא היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות אלא בהכי ודיקא נמי דקתני עששיות דומיא דטבל דלא חזי למידי אף בהול עד שיהא מתוקן מה שאין כן בקרני דאומני דאע"ג דמוקצין הם מ"מ תורת כלי יש עליהן והא דקתני היתה בהמתו טעונה טבל ועששיות וכו' לצדדין קתני היתה בהמתו טעונה טבל אינו נוטלו בעצמו לפי שאינו ראוי לטלטל כדתנן פרק מפנין אבל לא הטבל ואם היה צריך לתת כלי תחתיו דשאי כדתניא בפרק כירה נשברה לו חבית של טבל בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ואמרינן עלה התם טבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן ואפ"ה לא חזי לטלטולי בעיניה ואם היתה טעונה עששיות דומיא דטבל דהיינו בולסא אינו מביא כרים וכסתות להניח תחתיה אלא מתיר חבלין והשקין נופלין אף על פי שמשתברין ויש מפרשין כי שליפי זוטרי דקרני דאומני חזו לטלטל מע"ג כרים וכסתות כדבר שמלאכתו לאיסור לצורך מקומן אבל מעל גבי בהמה לא חזו לטלטולי שאין זה צורך מקומו אלא לפירוק משא דבהמה ודמי כמחמה לצל ושליפי רברבי מתוך שהם כבדים והוא חס עליהן שלא ישתברו ומקצה להו מקום יש בהם משום ביטול כלי מהיכנו ועל דרך זה הפירוש יש להעלות השמועה כולה בקושי ובדוחק: