המאור הקטן על שבת נ.

כתב ה"ר שלמה ז"ל מפנין תרומה טהורה אבל תרומה טמאה לא דאפילו לבהמת כהן לא חזיא בשבת ואע"ג דבחול חזיא כדתניא בפסחים בפרק כל שעה אם רצה כהן מריצה לפני כלבו בשבת ויו"ט לא חזיא וזו היא ביעורה מן העולם או להיסק או לבהמה ואין מבערין תרומה טמאה וקדשים טמאים ביו"מ וכו' ואין דברי הרב נכונים בזה דההיא דמסכת פסחים לא על תרומה טמאה היא אמורה אלא על תרומת חמץ בפסח דמותר בהנאה ותרומה טמאה אינה ראויה לכלב אלא להיסק בלבד כדרבא דאמר בפרק במה מדליקין כשם שמצוה לשרוף את הקדשים שנטמאו כך מצוה לשרוף את התרומה שנטמאת כלומר דהא איקרי קדש והא איקרי קדש וקיי"ל כל טומאה דקדש בשריפה ותניא בסוף מסכת תמורה אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ותרומה טמאה וכו' ותניא בברייתא אוכלין בשריפה ומשקין בקבורה:

והא דאמר רב חסרא ארבע מחמש וחמש מאוצר גדול קיי"ל כוותיה בהא ודלא כשמואל דאמר ד' וחמש כדאמרי אינשי ואפי' מובא נמי משום סוגיא דשמעתא בהא כרב חסדא אזלא ובפי' אבל לא את האוצר קיי"ל כשמואל דאמר שלא יגמור את האוצר אבל אתחולי מתחילין כר"ש דלית ליה מוקצה ורב חסדא לטעמיה דאית ליה מוקצה דאמר בשר תפוח אסור לטלטלו ולא קיי"ל כוותיה אלא כר"ש קיי"ל במוקצה בכל השבת כולה בין באכילה בין בטלטול ולא תקשי לך משום דפסיקנא בחדא כרב חסדא ובחדא כשמואל דלא תליא הא בהא ודברים ברורים הם כמו שכתבנו והרי"ף ז"ל פקפק בהם:

והא דתניא אין מתחילין באוצר וכן הא דתניא כמה שיעור תבואה צבורה לאו כהלכתא נינהו משום דאתיאן כרבי יהודה ואע"פ שכתב כן הרי"ף אין חוששין להם: