המאור הקטן על שבת כו:

יוצא עבד בחותם שבצוארו אבל לא בחותם שבכסותו. ודוקא בחותם שבצוארו ודעבד ליה רביה ושל טיט אבל עבד ליה איהו לנפשיה לא יצא והרי"ף לא פירש הכל הצורך:

מותיב רבא הזוג והענבל חבור פירוש כלומר הרי הם שניהם ככלי אחד מחובר בין לטומאה בין להזאה וכל זמן שמחוברים מקבלות טומאה ואם ניטל א' מהם העיקר טמא והטפל טהור כדין ידות הכלים והסכינים שמקבלין טומאה וטהרה על גב אביהן ואם ניטל זה מזה הכלי טמא והיד טהור אף הענבל כיד הוא לזוג ומקבל עמו טומאה וטהרה כל זמן שהוא מחובר לו אם ניטל הענבל טהור והזוג טמא אע"פ שאבד הענבל לא חיישינן לחזרתו כטעמיה דאביי וקשיא לאביי וכי תימא הכי קאמר אע"ג דלא מחבר כמאן דמחבר דמי משום דהדיוט יכול להחזירו והוא שלא אבד ושניהם חיבור לטומאה א"כ הרי אף הענבל עיקר לכלי כמו הזוג והוו להו שני כלים המשמשין מלאכה אחת כמספורת של פרקים ואיזמל של רהיטני דהא כה"ג חיבור לטומאת ואין חיבור להזאה והכא קתני חיבור סתמא דאלמא חיבורין בין לטומאה בין להזאה אלא אמר רבא הואיל והדיוט יכול להקיש הזוג ע"ג כלי חרס והזוג הוא העיקר והענבל טפלה לו אע"פ שניטל הענבל טמא הזוג כדין כל הכלים שניטלו ידותיהן והיינו דקתני בברייתא הזוג והענבל חבור וה"ר שלמה פירשה בענין אחר: