המאור הקטן על שבת יט:

המיחם שפינתו וכו' שבקיה לפי' דרב אדא בר מתנה למתני' ונקט ליה פירושא דאביי ואע"ג דאזיל אביי לטעמיה דר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור ולא קי"ל כותיה ואדרבה פירושא דרב אדא הוה ליה למינקט אליבא דהלכתא כר"ש ופלוגתייהו דרב ושמואל בלהפשיר ולצרף בפירוש דרב אדא שייכא ולא בפירושיה דאביי וכמו שמפורש בפירושי ה"ר שלמה הלכך כרב אדא נקטינן אף על גב דקשיא עליה שפינהו כי ההיא דאמר הרי"ף בפרק החולץ דיקא מתני' כותיה דאביי דאע"ג דקשיא מתה:

כתב הרי"ף בפרק מי שהחשיך מדאמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כדים וכסתות ומניח תחתיה שמע מינה דליתא לדרבי יצחק דאמר אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ואיכא קושיא על הרי"ף מדאמר רב ששת פוקו אמרו לרבי יצחק כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל דא"ר הונא עושין מחיצה וכו' ואם כן קשיא דרב הונא אדרב הונא ויש לנו לומד דלעולם רב הונא כרבי יצחק סבירא ליה וההיא דהיתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח עליה תקנתא היא דתקון רבנן ושרו ליה רבנן הכי והוא בכלל י"ח דבר שגזרו בו ביום אחד מהן מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי והא דמיא להא מפני שהיתה בהמתו טעונה מבעו"י ובא מן הדרך משחשכה ועכ"ז לא התירו לבטל כלי מהיכנו אבל התירו לטלטל כלי לדבר שאינו ניטל בשבת ואע"ג דסבר לה רב הונא לכדרבי יצחק דמכדי רבי יצחק כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה דאית ליה מוקצה ולפי' אמרה והחמיר כל החומר היה שלא להיות כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת דכמוקצה היא לדבר שאינו ניטל וכ"כ ה"ר שלמה דר' יצחק בשיטת רבי יהודה דאית לית מוקצה אמרה תדע דשייך טעמא דרבי יהודה איסור מוקצה בטעמיה דר' יצחק מדאותבינן עלה מברייתא דתניא פורשין מחצלת על גבי דבורים בשבת ושקלינן וטרינן ודחקינן נפשין לאוקמי למתניתין כרבי יהודה דאית ליה מוקצה בטעמא דר' יצחק ולא אוקימנא כר' שמעון ובאותן שתי חלות ולא קשיא ברייתא ולא מידי אלא דלא אזל לטעמיה דר' יצחק דאית ליה מוקצה הילכך כיון דקיי"ל במוקצה כר"ש ממילא אידחיא ליה דר' יצחק ועוד הא רבה ורב יוסף דקיימי בשיטתיה דדב חסדא ומפרשים טעמיה אלמא כוותיה סבירא להו ועולא נמי במסכת י"ט פליג עליה דרבי יצחק בהדיא הילכך הוו להו רב הונא ורבי יצחק כיחיד במקום רבים ומכל הני טעמי אידחיא לה דר' יצחק ולית דחש לה ועוד יש לה תוספת ביאור בהא דרב הונא בפרק מי שהחשיך: