המאור הקטן על פסחים ה

הא דאמרי' לא צריכא שחרכו קודם זמנו בדין הוא דאפי' באכילה שרי אלא שאין דרך אכילה בלחם חרוך להכי נקט לישנא דמותר בהנאתו דכיון דנפק ליה מתורת חמץ ל"ש באכילה ולא שנא בהנאה שרי והא דתנן עבר זמנו אסור בהנאתו ואמרי' עלה בגמ' פשיטא וה"ר שלמה ז"ל כתב לא גרסי' פשיטא דהא איכא ר"ש דס"ל דחמץ מותר משש שעות ולמעלה עד הערב וכדאמרי' לקמן בגמ' ומשעה שאסור באכילה אסור בהנאה אתאן לת"ק מכלל דלא ס"ל לר"ש דאיכא איסורא בחמץ מדאורייתא ועד אורתא ור' יוסי הגלילי ס"ל מותר בהנאה אף כל ז' וכיון דכל הני תנאי סבירא להו הכי לא שייך למימר פשיטא ואנו שאנו מוצאים אותו בכל הספרים אין אנו רואין לדחותו וכך נראה לנו לפרש פשיטא הא תנא ליה כמה זימני בפרקא קמא ושורפין בתחלת שש והכא תנן כל שעה שמותר לאכול מאכיל דדייקי' מינה הא אסור לאכול אסור להאכיל וכדאוקימנא אליבא דר"נ לומר ששורפין בין חולין בין תרומה בתחלת שש למה ליה למימר תו אסור בהנאתו ואוקימנא לא צריכא לשעות דרבנן וכדרב גידל אמר רב כלומר ממשנה יתירה שמעינן דשעה ששית שהיא מדרבנן עשאוה כשל תורה וככל איסורי הנאה שאסורין מן התורה שהמקדש בהם אין חוששין לקדושיו ולהכי תנא אסור בהנאתו ללמדך שדינו כדין כל אסורי הנאה שהן מן התורה אפי' בשעה ששית שהיא מדרבנן ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה וזה האיסור שהוא מדבריהם אינו אלא שעה ששית בלבד ואע"ג דאמרי' לשעות דרבנן כיון דאיכא שעה חמישית שאסורה באכילה להרחקה יתירה אע"פ שאינה בדין זה מכל מקום שתי שעות הן שהם להרחקה מדבריהם משום הכי קאמר לשעות דרבנן ולעולם איסור זה שהוא מדבריהם אינו אלא שה ששית בלבד וכל הדין פירוקא למסמכה לדרב גידל אמר רב ואפילו הכי לא סבירא לן כותיה וכבר כתבנו בזה מה שנראה לנו בפרק ראשון: