המאור הקטן על פסחים ד:

תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל כו' סוגיא דשמעתא כר' זירא דאמר בלחם משיירא ובקבוע הוי כמחצה על מחצה וצריך בטול שהוא מן התורה אבל בדיקה אינו צריך דספיקא דרבנן הוא ולקולא ודלא כרבא דלטעמיה אפי' ביטול לא צריך לעולם דהוי ליה תרי ספיקי אימר הוה אימר לא הוה ואם תמצא לומר הוה אימר אכלתיה וכיון דסוגיין כרבי זירא הלכתא כוותיה ויש מי שאומר מודה רבא בעכבר דודאי שיורי משייר:

ובשני צבורין אחד של חמץ ואחר של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק צריך ביטול וא"צ בדיקה דבבדיקת חמץ דרבנן אמרינן שאני אומר ומותר:

צבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים פלוגתא דרבי יהודה ור' יוסי והלכה כר' יוסי לענין בדיקה להקל כשם שהוא מיקל בספק טומאה שברשות הרבים אבל לענין ביטול שהוא מן התורה לעולם צריך ביטול ואם נשאלו בבת אחת צריכין שניהם בדיקה דכודאי דמי:

ספק על ספק לא על היינו בקעה כגון דאיכא לפניו שני בתים אחד בדוק ואחר שאינו בדוק דהוו להו תרי ספיקי ספק על ספק לא על את"ל על דילמ' לאו להאי עייל אלא להאי היינו בקעה ולא תימא טעמייהו דרבנן דמטמאו בבקעה משום דכולה בקעה כחד שדה הוא שהרי מפורש טעמם של חכמים במסכת טהרות כל שאתה יכול לרבות ספיקא וספק ספיקא ברשות היחיד טמא ברה"ר טהור והלכתא גמירי לה הכין גבי טומאה אבל בשאר איסורין כל תרי ספיקי לקולא הילכך אפי' ביטול לא צריך. על בדק ואשכח פלוגתא דרבי ורשב"ג והלכתא כרבי דסוגיין כוותיה כדבעינן למימר קמן הילכך אפי' ביטול לא צריך:

הניח תשע ומצא עשר פלוגתא דרבי ורבנן והלכתא כרבנן וצריך ביטול אבל בדיקה ספיקא דרבנן הוא ולקולא וכן שהניח עשר ומצא תשע לרבי א"צ לבדוק אלא על צבור אחד ואם מצא אותו דיו ולרבנן צריך לחוש לכולן הילכך אע"פ שמצא אותו צבור אחד צריך לבטל על השאר וכן הלכתא ודכ"ע סבירא להו הכא כמ"ד התם זהו קבר שאבד זהו שנמצא הילכך אי הוי סבירא לן הכא מנה מונח ומנה מוטל דכ"ע שאין צריך לא בדיקה ולא ביטול מאחר שמצא צבור אחד והיינו דאמרינן לעיל דסוגיין כרבי ודכ"ע נמי ס"ל הכא כמ"ד גבי קרדום אדם טמא נכנס ונטלו הילכך הניחו בזוית זו ומצא בזוית אחרת צריך ביטול דחיישינן לעכבר ולחומרא וכל הנהו בעיי דרבא דעכבר נכנס וככר בפיו נקטינן לחומרא לענין ביטול דהוא מדאורייתא ולענין בדיקה דהיא דרבנן נקטינן לקולא אבל ככר בשמי קורה כיון דאיכא למיחש דילמא נפלה ואתי למיכלה צריך סולם אחד להורידה וכן בככר בבור צריך סולם להעלותו ובככר בפי נחש צריך חבר להוציאה והרי"ף ז"ל לא כתב מכל הענינים הללו כלים. א"ר יהודה אימתי שלא בשעת ביעורו פי' משש שעות ולמעלה כמו ששנינו במשנתינו עבר זמנו אסור בהנאתו. ולא יסיק בו תנור וכירים ואוקימנא בגמ' לא צריכא לר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה דגמר להו מנותר שכל שעבר זמן אכילתו הוא בשריפה אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ושעת ביעורו זו היא שעה חמישית שהוא זמן בדיקת חמץ לר' יהודה כדתנן ר' יהודה אומר בודקין אור י"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור ומפורש בירושלמי הידין הוא שעת הביעור אמר רבא חמישית כר' יהודה חד בר נש אפקיד דיסקא דפיתא גבי ר' חייא רבא א"ר יוסי בר' בון יוחנן חקוקה הוה אתא שאל לרבי א"ל תמכר ע"פ ב"ד בשעת הביעור ובתוספתא שנינו בראשונה היו אומרים אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכלנו עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שמוכרין ונותנין לו במתנה אף בשעת הביעור ולפיכך נקרית שעת הביעור שעה חמישית כמו שלמדנו מן הירושלמי ומן התוספתא מפני שבסופה היא שריפת חמץ כדתנן ושורפין בתחלת שש מ"מ עד סוף שעה ה' השבתתו בכל דבר וא"צ לטרוח ללקט עצים ובפירושי רבינו שלמה מוחלפת שיטה זו לומר שקודם זמן איסורו הוא בשריפה ולאחר זמן איסורו השבתתו בכל דבר ויש עליו תשובות הרבה והפירוש הנכון הוא שכתבנו ודאמרי' בריש פירקין וניבטליה בחמש כיון דלאו זמן איסוריה הוא ולאי זמן ביעוריה הוא פשע ולא מבטל לרבנן קא אמרינן דפליגי עליה דרבי יהודה דלית להו בדיקת חמץ בשעה חמישית ובתלמוד ירושלמי מצאתי שיטה זו מוחלפת בעיקר הגירסא תאני עד שלא הגיע זמן ביעורו אתה מבערו בכל דבר משתגיע זמן ביעורו אתה מבערו בשריפה ואתיא כרבי יהודה ובין לר"מ ובין לר' יהודה אית להו אין ביעור חמץ אלא שריפה כדתנן ושורפין בתחלת שש ולא קי"ל כוותייהו אלא כרבנן דאמרי מפרר וזורה לרוח ומטיל לים ואע"ג דאמר רבא ש"מ מדר"ע תלת לא גמרינן מינה דלית הלכתא כר"ע בהא ואע"ג דסתם לן תנא כר' יהודה במס' תמורה דתנן אלו הן הנשרפין וכו' ההיא אגב גררא נקטא ולא שבקיה סתמא דרבים דאיתמר בדוכתיה בהלכות הפסח ואזלינן בתר סתמא דלאו בדוכתיה דאתא אגב גררא ועוד דהא איתותב ר' יהודה ואישתיק ומה שכתב בספר העתים ובפסוקות לרבינו שלמה שהלכה כר"י אין אנו למדים מהם וכן פסקו הגאונים ז"ל כמו שכתבתי: