המאור הקטן על פסחים כה.

כתב הרי"ף ז"ל אמר רבי יוחנן חלוקין עליו חביריו על הלל דתניא יכול לא יצא אדם ידי חובתו וכו' ולא זו דרך הגמ' דהא אוקמ' רב אשי להא ברייתא כהלל ובגמ' אין לנו ראיה על מה שאמר ר"י אלא שיש לנו לומר שקבלה היתה בידו וכיון דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן עבדינן כדנהוג עלמא שאילו עמדה הלכה כרבנן היה אוכל זה בעצמו וזה בעצמו ואילו עמדה הלכה כהלל היה אוכל כזית מצה לחודיה דהיא דאורייתא כי היכי דלא ליבטליה מרור דרבנן והדר כריך להו בהדי הדדי ואכיל זכר למקדש נמצא אוכל שני זיתי מצה ואחד של מרור השתא דמספקא לן הלכתא צריך שני זיתי מצה ושני זיתי מרור והיכא דלית ליה כולה סעודתא ממצה דמנטרא אלא כזית לחוד דמנטר כתב הרי"ף ז"ל היאך תקנתו * כמו שמבואר ברא"ש סי' ל"ה ולפי דבריו עלו בידינו שני זיתי מצה וקשה הדבר היאך כתב בכזית אחד וסיים בכשני זיתים ובודאי היכא דליכא אלא כזית אחד אינו כורך מצה ומרור ובהא אפילו הלל מודה בזמן הזה: