המאור הקטן על פסחים טו

מתני' י"ד שחל להיות בשבת מבערים את הכל מלפני השבת דברי ר"מ פירוש רבי מאיר לטעמיה דאמר ושורפין בתחלת שש משום דסבר לה כר' יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה וכיון דמקלע י"ד בשבת דלאו בר שריפה הוא שאין שריפת חמץ דוחה את השבת ויש לחוש שמא ישתייר מן החמץ עד זמן איסורו ואינו יכול לשורפו לפיכך עשו לו שעת שתים עשרה ביום י"ג שהוא ע"ש כשעה ששית ביום י"ד ברוב השנים וזו היא ששנינו מבערין את הכל מלפני השבת בין תרומה בין חולין ואפשר לו לסעוד בשבת מן המצה ואע"ג דגרסינן בירושלמי האוכל מצה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו ה"מ משש שעות ולמעלה אבל עד שש שעות מותר ודיקא נמי דמדמי ליה לארוסה זה הוא טעמו של רבי מאיר דאמר מבערין את הכל מלפני השבת וחכמים אומרים בזמנן רבנן לטעמייהו דסבירא להו בביעור חמץ מפרר וזורה לרוח ומטיל לים ואין בזה אב מלאכה שידחה שבת ומשום מצות השבתת שאור שהיא בזמנה התירו לו אף בשבת להיות מפרר וזורה לרוח ומטיל לים בין בחולין בין בתרומה ובלבד שלא יעבירנו ברשות הרבים רבי אליעזר ברבי צדוק אוסר תרומה מלפני השבת לפי שאוכליה מועטין וחולין בזמנן לפי שיש להן אוכלין מרובין ושמא ימצא להם אוכלים נמצאו דברי חכמים ודברי רבי אלעזר בר צדוק שוים בחולין שהם מתבערין בזמנן ואפילו בשבת וממעשה דרבי צדוק אביו של רבי אליעזר כששבת ביבנה הדבד מוכרע שהלכה הוא לבער חולין בזמנן ואין בדבר ספק ושמעת מינה דלא סבירא לן כרבי יהודה דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה ובתרומה נמי אע"פ שר"א בר צדוק מכריע אין היחיד מכריע את הרבים וכרבנן קי"ל דאמרי שמבערין את הכל בזמנן מיהו נהגו העם לעשות כר"א איש ברתותא לבער את הכל לפני השבת בכל ביעור שבעולם בין לשריפה בין לזרות בין להטיל לים ולשייר מן התרומה או מן החולין אם אין תרומה משיירין מזון שתי סעורות כדי לאכול עד ד' שעות ושפיר דמי לכתחלה למעבד הכי ולעולם אם עבר ושכח או נאנס עבדינן כרבנן ומבערין את הכל בזמנן ומ"ש הרי"ף בענין הזה אינו נראה לנו וכבר כתבנו דעתנו בדברים הללו בפרק ראשון ומצאתי בתלמוד ירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתיא דר"א ברבי צדוק כר"ג כמה דר"ג מהשני בין לחולין ולתרומה וכמה דאת אמר תמן הלכה כר"ג ודכוותה הלכה כרבי אליעזר ברבי צדוק ואין אנו סומכין בכל זה אלא על תלמוד שלנו ומדברי כולם נלמוד בחולין שהם מתבערין בזמנן בשבת בשעה ששית ואין בדבר זה ספק: