המאור הקטן על מועד קטן טז.

והא דתניא רשאי להופכו למטה ולאחותו ר"ש בן אלעזר אוסר באיחוי כתב הרי"ף ז"ל קי"ל כר"ש בן אלעזר ואנן לא ידעינן מ"ט פסיק כוותיה דהא רבים פליגי עליה ובאיחוי של בגד הפוך למטה פליגי:

גרסי' בירושלמי ר' שמואל בר אבדימי דמכת אימיה תמניא יומי קומי מועדא אתא שאיל לר' מונא אמר לו כל דבר שהוא תלוי בז' ול' הרגל מפסיקו ברם הכא עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חביריו וי"א שרבינו האי ז"ל התיר לגלח בע"ש למי שחל שמיני של אביו ושל אמו בשבת ערב הרגל משום דקי"ל כאבא שאול ולפי גי' הירושלמי שכתבנו לא נראה שהותר לעשות כן באבילות אביו ואמו והיכא דשכיב שכבא בערב החג דקי"ל יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ובעו למינקט בתר יומי החג ט' ימים אי איכא מקרובי המת מאן דאתיא ליה שמועה ביום י' של אחר החג אי הויא ליה כשמועה קרובה או כשמועה רחוקה יש מן החכמים מי שנסתפק לו זה הדבר ותלה הדבר להקל משום דהויא ליה ספק אבלות וכדברי המיקל באבלות נקטינן ולדעתי נראה לי בזה הדבר להחמיר שאין הדברים נראין שיעלה הרגל למי שלא בא לו עדיין שמועת המת והלא אתה רואה שהקובר את מתו ח' ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזירת ל' וזה שקברו בערב החג לא בטלה ממנו גזירת ל' וצריך להשלים מהם אחר החג ט' ימים אע"פ שכבר עלו לו י"ד ימים קודם ח' של חג לא בטלה ממנו גזירת ל' כל זמן שלא קיים גזירת ז' וכ"ש זה שלא ידע ושלא שמע במות המת קודם הרגל היאך יעלה לו רגל לעשות לו יום אחד לפני החג וחג וח' שלו ככ"א יום אם אמרו במי שהפסיקו לו ימי החג אבלותו יאמרו במי שלא ידע ושלא שמע ועוד הרי אמרו מקצת יום ל' ככולו ואילו מאן דשמע שמועה ביום ל' הרי הוא כשומע ביום כ"ט אלמא אע"פ שאמרו מקצת יום ל' ככולו למי שנהג אבלות לא עלה למי שלא נהג כלל ואף זה כן הלכך מסתברא בהא מלתא לחומרא והיכא דשכיב שכבא בערב ר"ה דקי"ל יום א' לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד יום איכא מ"ד בעי לאשלומי עלייהו שית עשר יומי דהוי להו תמניא יומי דקמי יוה"כ ויוה"כ ט"ו יום ולכי נפיק יומא דכפורי משלים עלייהו מקצת יום ל' ואיכא מ"ד מותר לגלח ערב יוה"כ שכיון שיצא בימים של חול וחלה עליו מקצת גזירת ל' עלתה לו מקצתה ככולה ואע"פ שלא קיים נזירת ז' ואם בטלו ח' ימים או ז' ימים קודם הרגל גזירת ל' מפני יום א' או מקצת (יום ז') [היום] שחלה עליו גזירת ל' כ"ש זה שחלה עליו גזירת ל' ה' ימים ואין אנו חוששין אם לא קיים גזירת ז' שהרי כבוד הרגל מפסיקו ומותר לגלח משום כבוד יוה"כ ואם מי שקברו אחר ר"ה הותר לגלח בערב יוה"כ שהוא יום ז' כ"ש זה שקברו לפני ד"ה וכיון שהותר לגלח בערב יוה"כ בטלה לה גזירת ל' לגמרי וכך דעתי בזה להתיר וכן הקובר את מתו בערב יוה"כ מותר לגלח בערב החג:

תניא באבל רבתי בפי"ב האיש כורך ומקשר את האיש אבל לא את האשה והאשה כורכת ומקשרת את האיש ואת האשה האיש משמש את האיש בחולי מעים אבל לא את האשה והאשה משמשת את האיש ואת האשה בחולי מעים:

אבא שאול בן בטנית היה אומר לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מטליתי ואיכא דקשיא ליה הא דגרסי' במנחות בפ' התכלת אמר רב טובי בר קסנא אמר שמואל כלי קופסא חייבין בציצית אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן לה משום דכתיב לועג לרש חרף עושהו יש מפרשין רמינן לה מטילין לה ציצית וי"מ משליכין ממנה ומסתברא כמ"ד מטילין לה מדקאמרינן רמינן לה ולא אמרינן רמינן לה מינה אלא שיש להקשות עליה מזו ששנויה במס' שמחות שצוה אבא שאול בן בטנית התירו תכלת מטליתי שמעתי עליה בשם ה"ר יצחק ברבי מלכי צדק הלכה למעשה כשנושאין את המת לבית הקברות מוציאין טליתו שהצניע לתכריכיו מן הקופסא והוא לית ליה ציצית מפני שעשויה לכבוד ולא לכסות בה וכורכין בה את המת ואותה שעה מטילין לה ציצית שלא יהו נושאי המטה מעוטפין בטליתותיהן ומצוייצין בציצית שלהן והוא הולך בלא ציצית ונראה כעובר משום לועג לרש וכשגונזין אותו בקברו מתירין לו את הציצית לקיים דברי ר' יוחנן דאמר מצות בטילות לעתיד לבא:

סליקא להו מסכת מועד קטן