המאור הקטן על עירובין ח.

סליק פירקא [דף לב ע"ב] אמר רב יצחק ברי' דרב משרשיא הכא באילן הנוטה חוץ לד"א עסקי' ונתכוין לשבות בעיקרו פי' והניח עירובו למטה מי' עירובו עירוב דמצי נפיק חוץ לארבע אמות שלו כמה דבעי ושקיל ליה ומייתי ליה פחות פחות מד"א עד לתוך ד"א שלו דאע"ג דמשוינן ליה שם רשות היחיד לגבי קניית עירוב אפ"ה לאו רשות היחיד גמורה היא שלא יוכל להוציא מחוצה להן לתוכו דהא לאו מחיצו' איכא ולא חילוק רשויות ואם הניח עירובו למעלה מי' אין עירובו עירוב דהא כי נפיק ושקיל ליה מייתי ליה מרה"י לרה"ר ולקמן פריך והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו והשתא פריך ליה מאי למעלה ומאי למטה כי הדבר הנוטה שוה הוא ואין דרך לומר בו לשון למעלה ולמטה אלא לשון גבוה ונמוך והכי איבעי ליה למיתנא נתנו באילן גבוה עשרה אין עירובו עירוב אין גבוה עשרה עירובו עירוב ומדתני מעלה ומטה משמע דאילן זקוף הוא ויכול להניח למעלה בגבהו או למטה כשפולו ואוקימנא דהדר זקוף בסוף נטייתו ומשכחת ביה מעלה ומטה בזקיפתו וכגון דנטייתו כולה נמוכה מעשרה דאי גבוהה מעשרה לא משכחת בזקיפתו מעלה ומטה ומקשי' והא איבעי מייתי דרך עליו כי הוי חוץ לד"א נמי ולמעלה מעשרה כיון דארבע אמות שלו עולות עד לרקיע רה"י הוא וכשמביאו למקום שביתתו דרך עליו מרה"י לרה"י הוא מביא ואוקימנא בשרבים מכתפין עליו על נטיית הנוף שהוא חוץ לד"א שלו הנמוכה מעשרה דהוי רשות הרבים כדעולא וכדמייתי ליה למעלה מעשרה דרך אוירה של נטיית הנוף עובר דרך אויר רה"ר וקי"ל במושיט מרשות היחיד לרשות היחיד דרך אויר רה"ר אפילו למעלה מי' חייב כדתנן בהזורק היו שניהם בדיוטא אחת הזורק פטור והמושיט חייב שכך היתה עבודת הלוים זה פי' ה"ר שלמה ז"ל וקשיא לן על הדין פירושא מאי דוחקיה דתנא למיתנא למעלה ולמטה ולמה ליה דאיכפל למיתנא באילן נטוי וזקוף ליתני גבוה ונמוך ובאילן נטוי ולא זקוף ועוד מתוך פירושו של הרב פעמים שד' אמות של אדם הן כרה"י פעמים הם כרשות הרבים ואין אנו מבחינין טעמו בדבר זה ועוד מה שפי' בשרבים מכתפין עליו בשהניח עירובו למעלה מי' בזקיפת האילן ורבים מכתפין על נמיכתו שהוא בסוף תשעה ואמר שהמושיט על גביו למעלה מי' באויר רה"ר הוא מושיט למה ליה לאוקמיה בשרבים מכתפין על נמיכותו של אילן תיפוק ליה משום שכל עצמו של האילן ברה"ר הוא עומד הילכך הדין פירושא קשיא לן והכי איתחזי לן בפי' הא שמעתא ומאי למעלה ומאי למטה כלומר בין שהעירוב למעלה מי' בין שהוא למטה מי' כיון שהוא חוץ לד"א הרי אינו יכול להביאו למקום שביתתו שהוא עיקר האילן אלא במעביר ד"א ברה"ר והוא במקום אחד ועירובו במקום אחד הוא ואוקימנא דהדר זקיף כי כשגופו של האילן הוא רך ונוטה על הארץ פחות מי' טפחים בגובה במשך ד"א מצוי הוא שיזקוף ברוח מצויה ועל ידי כן העירוב בא אצלו מחוץ לד"א לתוך ארבע אמות אבל כשגופו של האילן הוא גבוה עשרה הוא חזק וקשה ואינו מצוי שיזקוף ברוח מצויה ואקשי' עלה והא אי בעי מייתי ליה דרך עליו כלומר דרך גופו של האילן שהוא למעלה מי' ואין רה"ר תופסת אלא עד י' ואוקימנא בשרבים מכתפים עליו על הגוף במקום חבורו בגזע האילן שהוא למטה מי' והוא גבוה תשעה ונעשה רה"ר במקום חבורו בגזע אע"פ שהעירוב נתון בראש הגוף למעלה מי' נמצא שאין יכול להביאו אצלו דרך הגוף אלא במעבירו דרך רה"ר ואם היה מגביהו מן הגוף והיה מעבירו באויר של מעלה מי' כל שכן שהיה חייב כדרבא דאמר רבא המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אע"פ שהעבירו דרך עליו חייב והא דאמר רבא לא שנו אלא באילן העומד חוץ לעיבורה של עיר וכו' וכל מה דתלי בה לא הזכיר ממנה הרי"ף ז"ל כלום: