המאור הקטן על עירובין לה.

והא דתניא רטייה שפירשה מעל גבי המכה מחזירין אותה בשבת פירשה ה"ר שלמה בשנפלה מאליה ובמדינה קא מיירי ולפי' מחזירין דמילתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן שמא ימרח שאם נטלה הוא מדעתו הא תנן במתניתין אבל לא במדינה. ודעתי נוטה בזה לדברי הרי"ף ומתניתין כשפירש' ע"ג קרקע ובריי' כשפירש' ע"ג כלי והלכה בדברי חכמים:

רבא אמר טעמי' דר"א משום דמכשירי מצוה דוחין את השבת:

והא דתנן חותכין יבלת במקדש ר"א הוא דאמר דוחין ואע"ג דקתני סיפא אם ככלי כאן וכאן אסיר מודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן מאי היא דתנן כהן שעלתה לו יבלת חבירו חותכה לו בשיניו בשיניו אין בכלי לא חבירו אין הוא עצמו לא מני אלימא רבנן דאמרי בעלמא משום שבות מה לי הוא מת לי חבירו אלא לאו ר"א וכיון דאמר ר"א בעלמא חייב חטאת נישקליה ניהלי' בכלי אלא לאו דמודה ר"א דמשנינן כמה דאפשר לשנויי ודחי' לעולם רבנן היא ואי עלתה בכריסו ה"נ הב"ע כשעלתה לו ע"ג ובין אצילי ידיו דאיהו לא מצי שקיל ליה ואכתי אי רבנן נישקליה ניהלי' בכלי תפשוט דר"א דאמר מחלוקת ביד אבל בכלי דברי הכל חיי' וליטעמיך נישקליה ניהליה ביד האי מאי אי אמרת בשלמא איתא לדר"א גזירה יד אטו כלי אלא אי אמרת ליתא לדר"א נישקליה ניהליה בין ביד בין בכלי ותו לא מידי ועיקר דבר זה מבואר בפרק המצניע במשנת הנוטל צפרניו זו עם זו ולפי שראיתי בשמועה זו שבוש ברוב הספרים וחילוף שמחליפין דברי רבי אליעזר דהוא ר"א בן פדת דהוא אמורא לדברי רבי אליעזר בן הורקנוס דהוא תנא גם פרש"י לא נתברר לי בזה היטב לפי' הוצרכתיו לכתבה:

סליק מס' עירובין