המאור הקטן על עירובין יג:

הא דתנן ושתים החיצונות אסורות זו עם זו אפליגו בה רב ששת ורב יהודה וכרב יהודה נקטינן כגון שנתנה אמצעית עירובה בזו ועירובהבזו:

והא דאמר שמואל חצר שבין שני מבואות עירבה עם שניהם אסורה עם שניה' לא עירבה עם שניהם אוסרת על שניהם ומ"מ שלשתן אסורין אלא כשעירבה הן אוסרין עליה מפני שלא עירב זה עם זה וכשלא עירבה היא אוסרת עליהן וכיון דקי"ל כר"ש ליתא דהא דשמואל כדרבנן אזלא אלא עירבה עם שניהם היא מותרת עמהם והם מותרין עמה והם אסורין זה עם זה לא עירבה עם שניהם אוסרת על שניהם היתה באחד רגילה ובאחד אינה רגילה זו שרגילה בו אסור וזו שאינה רגילה בו מותר ואם עירבה אצל מי שאינה רגילה הותר רגיל לעצמו ואם עירב רגיל לעצמו וזו שאינה רגילה בו לא עירבה והיא עצמה לא עירבה דוחין אותה אצל מי שאינה רגילה והמקפיד על עירובו שאינו רוצה שיאכל ממנו אלא הוא עירובו עירוב אלא שנקרא מאנשי ורדניא וקי"ל כדבא דאמר עירוב משום דירה משום דבתרא הוא הלכך אין מערבין בכלי אבל מערבין בפת אפילו בפחות משוה פרוטה וקטן גובה את העירוב וחמשה שגבו את העירוב כשהן מוליכין את עירובן למקום אחר כלומר לחצר אחרת לערב עמהן אחד מוליך ע"י כולן דשליחותא דכולהו קא עביד כל אלו הלכות גדולות הן והשמיטן הרי"ף ז"ל: