המאור הקטן על עירובין יא:

והא דאיפלגו רבה ור' זירא בשנפחתו דפני הספינה אי נמי בקופץ מספינה לספינה אליבא דשמואל היא וכיון דפסק הרי"ף ז"ל הלכתא כוותיה דרב * מבואר ברא"ש סימן ב': לא היה לו להזכיר מחלוקת רבה ור' זירא דכיון דקי"ל כר"ג אפי' בדיר וסהר דברי הכל מותר:

[דף מג ע"א] והא דבעא רב חנניה אם יש תחומין למעלה מי' או לא לא איפשיטא ולקולא נקטינן דספק דדבריהם הוא:

[שם ע"ב] וההוא עובדא דנחמיה דעשו לו מחיצה של בני אדם בשבת ונכנס איכא דקשיא ליה עלה מההיא דאמר שמואל שבת בבקעה והקיפוהו נכרים מחיצה בשבת מהלך אלפים אמה דאלמא כל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעו"י אינו מותר להלך בכולה ומשמע מיהא לכאורה דשמואל לטעמיה דאמר הלכה כר"ג בספינה אבל לא בדיר וסהר וליתיה לההוא שנויא דשנינן ממאי דילמא לא היא עד כאן לא גזר ר"ג הלוך דיר וסהר דאיתנהו למחיצות מיהא מבעו"י אע"ג דלא שבת בהן אטו הלוך דבקעה דליתנהו כלל מבעו"י אלא בשבת הוא שהוקפה משום דשני מקומות הן ולא גזר האי מקום אטו האי מקום ונראה לי דמחיצה של בני אדם שלא לדעת כיון שאין להם שום הרגש בעשיית המחיצה יותר קלה היא ממחיצה שעשאוה כותים בבקעה ואע"פ שזו אינה מותרת להלך בכולה זו מותרת להלך בכולה וכ"ש לטלטול ועוד יש לנו לומר היכא דהוציאוהו נכרים או שיצא שלא לדעת כנחמי' בריה דרב (הונא) [חנילאי] דמשכתיה שמעתא אע"פ שהקיפוהו נכרים מחיצה בשבת מהלך את כולה כר"ג שהתיר בשנתנוהו נכרים בדיר או בסהר אבל שבת בבקעה דלית ליה שום אונס אם הקיפוהו נכרים אינו מהלך יותר מאלפים כיון דלא שבת באויר מחיצות מבע"י כשמואל ובהא אפילו רבן גמליאל מודה:

[דף מד ע"א] והא דתניא נפל דופנה של סוכה בשבת לא יעמיד בה אדם בהמה וכלים ולא יזקוף בה את המטה לפרוש עליה סדין וכו' ותניא אידך עושה אדם את חבירו דופן לסוכה בשבת כדי שיאכל וישתה וישן ויזקוף את המטה ויפרוש עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין שנינן להו בגמ' כלים אכלים ל"ק הא בדופן ג' הא בדופן ד' אדם אאדם ל"ק כאן לדעת כאן שלא לדעת דבעי' שלא ירגישו אותן בני אדם שהמחיצה נעשית בהם שלשם מהיצה העמידום שם ואף אנו נאמר זקיפת המטה אזקיפת המטה נמי ל"ק הא דקתני לא יזקוף דזקיף ופריס כי אורחיה לפי שאין עושין בתחלה אהלי ארעי והא דקתני זוקף ופורס כשפורס תחלה ואח"כ זוקף וכדרב הונא דאמר בפרק כירה עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת ופירשה התם רב שמואל כר' יהודה וכיון דקי"ל דכלי ניטל אפילו לדבר שאינו ניטל בשבת עושין מחיצה לכתחלה למת בשביל מת וכ"ש בשביל אוכל ולעולם פורש סדין לכתחלה ואח"כ זוקף המטה כררך מדורה בי"ט מלמעלה למטה וכן פוריא וכן ביעתא וכן קדרה וכן חביתא: