המאור הקטן על חולין מד:

[דף קכ ע"ב] והא דתנן דבש תמרים ויין תפוחים כו' במאי פליגי ר"א סבר דון מינה ומינה פי' והאי דון מינה ומינה לאו דוקא קאמר דהא תמרים ותפוחים אין תרומתן תרומה אלא מדברי סופרים וה"ק כיון דבמידי דאורייתא אית ליה דון מינה ומינה ואי הוי תרומה מדאורייתא הוה גמרינן לה מבכורים למשקין היוצאין כמותן ה"נ עביד רבנן בדידהו כעין דאורייתא ור' יהושע סבר א"נ הואי דאורייתא לא היו משקין היוצאין מהן כמותן דאית ליה דון מינה ואוקי באתרא:

[שם] והא דתנן אין מביאין בכורים משקה פי' אין מביאין לגמרי משמע אפי' הביא פירות ודרכן דאי בדרוכין ועומדין אפי' ענבים נמי לא דהא אמרי' פרי אתה מביא ואי אתה מביא משקה ומני מתני' ר' יהושע היא דאמר גבי תרומה לא קדישי משקין שזבו משאר פירות משום דאית ליה דון מינה ואוקי באתרא וכיון דבתרומה לא מתסרי הדר גמר לבכורים מתרומה דהאי דרבי רחמנא בהו אשר תביא בזיתים וענבים בלחוד הוא דרבי זה העתקתי מפי' ה"ר שלמה ז"ל:

[דף קכא ע"ב] אמר חזקיה הואיל ויכול לגררה ולהעמידה בפחות מכזית בעוד שהיא מפרכסת קודם שתמות לגמרי עד שלא ישאר בה כזית כגון זו אין סופה לטמא טומאת נבלות משא"כ בנבלת העוף שכבר מתה ובאה לידי טומאה וכן פירשה ה"ר שלמה ז"ל ויש פירושים אחרים בזה ואינם נכונים:

[דף קכב ע"א] ת"ש ר' יהודה אומר האלל המכונס כו' אמר רב הונא הוא שכנס אחר הפשט דגלי אדעתיה דלא בטליה מעיקרא כשפלטתי הסכין בהפשיט ועור לא מבטל שאם היה העור מבטלו לא היה הכינוס מועיל כלום שאין מחשבה מועילה לטמא טומאת נבלות אי אמרת בשלמא פלטתו סכין לר"י לא בטיל על גב העור ר"י דאמר כר' ישמעאל אלא אי אמרת פלטתו סכין לר' ישמעאל נמי עור מבטל ואין כנוס מועיל במקום שהעור מבטל כלום ר' יהודה דאמר כמאן אלא פלטתו סכין לר' ישמעאל לא בטיל על גב העור ורב הונא דאמר והוא שכנסו אליבא דר"י בשיטת ר' ישמעאל ורב הונא דאמר שני חצאי זיתים שישנן על גב העור העור מבטלן ואין כנוס מועיל כלום כר"ע ודקאמרת אי אליבא דר"ע פשיטא מהו דתימא כו':