המאור הקטן על חולין כד.

[דף סח ע"ב] מאי בינייהו איכא בינייהו למיסר מיעוט אבר שבפנים. פי' ה"ר שלמה ז"ל מאי איכא בין לישנא קמא ללישנא בתרא איכא בינייהו למיסר מיעוט אבר שבפנים אליבא דרב ור' יוחנן לעולם בשיטתו הוא עומד שאבר עצמו מותר וזה הפי' אינו נכון מדאיבעיא להו לדברי האומר אין לידה לאיברין הוציא עובר ידו והחזירה וחזר והוציא ידו והחזירה עד שהשלימו לרובו מהו מי אמרי' הא נפק ליה רובא או דילמא כיון דהדר הדור ואם היה ר"י בשיטתו עומד להתיר האבר עצמו מאי תבעי הרי הועילה לו חזרתו להתירו באכילה כאילו לא יצא מעולם והיאך תעלה על דעת ליצטרף לרובו ועוד מאחר דאיתותב ר"י למה לן למישקל ולמיטרא אליבא דידיה ונראים דברי הרי"ף ז"ל כמו שכתב בהלכותיו (וכן מבואר ברא"ש סי' א') כי לישנא בתרא הכל מודים שאבר עצמו אסור ומיעוט אבר שבפנים הוא דאיכא בין רב לר"י דהיינו דקא דייקינן מאי בינייהו כלומר מאחר דקי"ל דאבר עצמו אסור במאי קמיפלגי רב ור' יוחנן וכיוצא בזה מאי בינייהו במקום במאי קמיפלגי בשבת פרק המוציא דתניא המוציא [שט"ח] עד שלא פרעו חייב משפרעו פטור ור"י מחייב מאי בינייהו כלומר במאי קמיפלגי והלכתא כר' יוחנן דשרי מיעוט אבר שבפנים מדבעי רבא הלכו באברים אחר הרוב או לא ואוקימנא כגון שיצא חציו ברוב אבר ואליבא דר' יוחנן דאיבעיא ליה הכי דאלמא הלכתא כר"י דאי אליבא דרב פשיטא דההוא דגואי בתר אבר שדינן ואיבעיא דרבא לא איפשיטא: