המאור הקטן על ברכות ב.

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים בלילה וכו' איכא דמתני להא דרבי אחא בר חנינא אהא דתניא רשב"י אומר משום ר"ע פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים ביום כתב עלה הרי"ף [הני כולהו הלכתא נינהו וכולהו כדכתיבא בהלכות ואנן קשיא לן בדברי הר"ב ז"ל] היכי מזכי שטרא לבי תרי דהא אילין תרתין ברייתין דר"ש פליגי אהדדי והיכי אפשר לן למפסק הלכתא כתרווייהו דסתרי אהדדי ואנן לא חזינן הכי ובין ברייתא קמייתא ובין ברייתא בתרייתא איכא בינייהו בין עמוד השחר להנץ החמה לקמייתא חזי לשל יום לבתרייתא לשל לילה וזמנה של ק"ש זו אינה זמנה של זו לדברי הכל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וזמנה של ק"ש דערבית סוף לשל שחרית בין לברייתא קמייתא בין לבתרייתא וכברייתא בתרייתא קי"ל משום דפסק אביי לק"ש כותיקין ויש מי שמפרש לק"ש כותיקין כלומר זמן ק"ש של יום לדידן כזמן תפלה לותיקין שהוא משעת הנץ החמה כי עיקר דברי ותיקין משום תפלה והיו מביאין ראיה לזה הפירוש מדאביי גופיה דאמר לתפילין כאחרים אע"פ שאין דברי אחרים בתפילין אלא בק"ש סמך אביי זמן תפילין לזמן ק"ש של אחרים וכך הוא פי' לק"ש כותיקין זמן ק"ש של יום לדידן כזמן התפלה לותיקין וזה הפי' אינו מחוור אצלי אע"פ שהוא עולה בידינו לענין פסק הלכה אבל לענין הפי' אינו נכון אצלי ונ"ל ששלשה שיעורין הם אחד קודם הנץ החמה וא' בהנץ (החמה) וא' לאחר הנץ החמה ותמצא שלשה שיעורין הללו מפורשין בפסחים פ' ראשון (דף י"א) א' אומר קודם הנץ החמה וא' אומר בתוך הנץ וא' אומר לאחר הנץ החמה למדנו משם לפי השלש מחלוקות שנאמרו שם כי ג' זמנים הם וקודם הנץ החמה חזי לק"ש של לילה ולא לשל יום ואף לשל לילה נמי לאו שפיר דמי למיעבד הכי לכתחלה אלא כדתניא בברייתא אדם בא מן השדה בערב והולך לבית הכנסת וכו' ואם עביד הכי אפי' במזיד יצא ידי חובתו והא דתנן במתניתין אמר להם אם לא עלה עמוד השחר מותרים אתם לקרות דשמעת מינה הא אם עלה עמוד השחר אסורין לקרות ואע"פ שלא הגיע עדיין הנץ החמה לא קיי"ל כותיה ואע"ג דפסק רב יהורה אמר שמואל כר"ג אנן אדרשב"י משום ר"ע סמכינן משום דמסייע ליה דאביי דאמר לק"ש כותיקין ואיצטריך כרשב"י משום ר"ע ואיצטריך נמי כותיקין דאי מרשב"י הוי אמינא דוקא לאחר הנץ החמה הוא דחזי לשל יום אבל בשעת הנץ ההמה לא קמ"ל כותיקין שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה ללמדך ששעת נץ החמה כאחר הנץ החמה לק"ש של יום ועוד שעיקר מצותה מן המובחר בשעת הנץ החמה הוא והא דתנן אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ ההמה תרגמ' עד שלא יגמור הנץ החמה דאתיא כותיקין ואי מדותיקין הוה אמינא מצותה עם הנץ ההמה ואי אקדים משעלה עמוד השחר יצא קמ"ל דרשב"י משום ר"ע דעד הנץ החמה ראוי הוא לק"ש של לילה ואם קרא של יום לא יצא גרסינן בירושלמי עם הנץ החמה ר' זכריה בריה דר' יעקב בד זבדי בשם ר' יונה כדי שתהא מטפטפת על ראשי ההרים ואתיא הא דגרסינן בירושלמי כההיא דגרסינן בגמרא דילן בנברשת של זהב אמר אביי לשאר עמא דבירושלים ואביי אזיל לטעמיה דפסיק הכא כותיקין מדאמרינן התם הקורא את שמע עם אנשי משמר לא יצא ידי חובתו אתה למד שהקורא את שמע קודם הנץ החמה אע"פ שעלה עמוד השחר לא יצא ידי חובתו וכל שאינו זמן קימה מבעוד לילה עם הנץ החמה מיד זמן שכיבה הוא וחזי לק"ש של לילה אע"פ שיקרא אותו כמזיד ואל תטעה במאי דאמרינן בגמרא דרשב"ל לאו בפירוש אתמר אלא מכללא דהאי זוגא אתמר דסברת מינה דאלמא לא אמרינן הכי במזיד הוי יודע כי כל שכור קרוב למזיד הוא ואין להפריש בין שכור למזיד בזו ומאחר שלא הגיע עדיין זמן קימה כמו שבררנו מדברי אביי בנברשת של זהב הלא זמן שכיבה בידוע ומנין לנו לבטל ק"ש מי ששהה אותו אף במזיד וזה שכ' הרי"ף ז"ל שמי שמשכים לצאת לדרך קורא ק"ש של שחרית לאחר שעלה עה"ש מפני שהוא שעת הדחק קשיא עליה הא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל ולכשיגיע זמן ק"ש קורא ובידוע שאין מצות שופר ולולב אלא משיעלה עמוד השחר ואעפ"כ לא הותרה לו ק"ש אלא בעונתה עובדא דאבוה דשמואל ולוי ומר יימר ומר זוטרא ורב אשי ליכא בכולהו מאן דמקדים ק"ש משום יציאת הדרך ושעת הדחק: