המאור הקטן על ברכות כו:

כיון דאיכא דתני כרם רבעי ואיכא דתני נטע נקטינן בחוצה לארץ כדברי המיקל בארץ ואין רבעי נוהג בכל נטיעה אלא בכרם בלבד שתים כנגד שתים ואחת יוצאה זנב אבל ערלה נוהגת בכל נטיעה ולא כן כתב ה"ר שלמה במס' סוטה:

והא דתניא לקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה הוא יוצא בה י"ח בפסח אפי' לרב יוסף דאמר מצה הנאכלת לשבעה בעינן וה"ק בשל חולין כה"ג אם חמץ הוא ענוש כרת ואם מצה הוא יוצא בה ידי חובתו בפסח דאי לא תימא הכי חמץ בשירי מנחה לאחר פתיתה היכי משכחת לה והלא לחמי תודה אין להם פתיתה אלא ע"כ כה"ג בחולין קאמר. אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא היכי מברך ר' יוחנן על זית מליח כיון דשקל ליה לגרעיגיה בצר ליה שיעורא. איכא נוסחי דמסיימי הכי בצר ליה שיעורא לאחריו מאי מברך מכלל דלפניו בכל דהו בעיא ברכה וכ"כ הרי"ף ז"ל. ואיכא דקשיא ליה הא דתנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו ויש טעון לפניו ואין טעון לאחריו היכי דייקינן עלה בגמרא למעוטי מאי נוקמה למעוטי פחות מכזית ויש לומר מתני' כמיני מאכל ומשקה קתני באלו אמר כל מין ומין הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו וכו' ואמטול הכי דייקינן עלה בגמרא ובירושלמי ברכות אומר פחות מכזית מברך לפניו המוציא לחם מן הארץ (וכ"ש) [ואע"פ] שאין אומרים אחריו שלש ברכות. [תאני כל שאומרין אחריו שלש ברכות אומרים לפניו המוציא לחם מן הארץ וכשאין אומרים אחריו אין אומרים המוציא לחם מן הארץ התיבון הרי פחות מכזית אין אומרים אחריו שלש ברכות מעתה לא יאמרו לפניו המוציא לחם מן הארץ] אמר ר' יעקב בר אחא לשאר המינין נצרכה וזה הירושלמי מוכיח כדברי הרי"ף ז"ל שכתב דפחות מכזית בעי ברכה בתחלה: