המאור הקטן על ברכות טו:

הא דאמרת בגמ' אידי ואידי בגדולים ול"ק הא באיש הא באשה שהאשה מגלה לפניה מפני צורך קטנים שא"א לגדולים בלא קטנים והאיש אינו מגלה לפניו ומפורש בירושלמי שכן האיש היה מפשיל לאחוריו ומטיל מים והיינו דאמרינן בגמרא דרכה דמילתא הכי הוא:

הא דאמר ר' פפא טפח באשה ערוה אוקימנא באשתו ולק"ש ושוק באשה וקול באשה ושעד באשה הכל ערוה ואסור להסתכל בהן והרי"ף ז"ל השמיט כל זה:

וזה שכתב הרי"ף ז"ל ואע"פ ששהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וכן בתקיעות וכן בהלל וכן במגלה אבל בתפלה לחוד אם שהה חוזר לראש לא נ"ל שום הפרש בין תפלה לכל אלו אלא בכולן אע"פ ששהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק וכדאסיקנא בר"ה והרי"ף סמך על הא דרב אשי דאמר האי אם שהה אם לא שהה מבעי ליה אלא דכ"ע אם שהה כדי לגמור חוזר לראש והב"ע בשלא שהה ובהא קמפלגי מ"ס גברא חזי הוא ומ"ס גברא דלא חזי הוא ולדעתי אין בדברי רב אשי שום ראיה דלרוחא דמילתא קא מוקים לה דאפי' מאן דאית ליה בעלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש מוקים לה בלא שהה ומאן דאית ליה בעלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק דין שהה ולא שהה אחד הוא בכל מקום והכא היינו טעמא דחוזר לראש משום דגברא דחוי הוא. איתמר צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא וכו' נ"ל צואה על בשרו במקום קינוח ובכל מקום כיוצא בו שהוא בסתרים וליכא ריחא ולא עביד לאיגלויי דאי בדוכתא דעביד לאיגלויי הוא לא גרע מצואה דבוקה בסנדלו הוא דאיבעיא ולא אפשיטה ולחומרא עבדינן וכן מי שהיו ידיו בבית הכסא בלא שום טינוף ומחיצה חוצצת בינו לבית הכסא דאי לאו הכי הא קיימא לן דאסור לקרות ק"ש ולהתפלל כנגד בית הכסא ישן ואף על פי שאין בו צואה: