המאור הקטן על ביצה ט.

והא דאמר ליה שמואל לההוא סמיא פושע את לכולי עלמא שרי לדידך אסור. איכא מאן דקשיא ליה כיון דהוה שמואל מערב לכולה נהרדעא ודעת מי שהניחו לו לא בעי' אמאי לא נפק ההוא סמי' בעירוביה דשמואל בכלל כל בני נהרדעא ויש מי שאמרו בפירוק קושיא זו כיון דההוא הוה ידע ביה בשמואל דהוה מערב אכולה נהרדעא והוה מערב לעצמו ולא היה רוצה לצאת בעירוב של שמואל אלא בעירוב עצמו ופשע בעירובו שנה אחר שנה לפיכך א"ל שמואל כבר גלית דעתך שאינך רוצה לצאת בעירובי שאתה מתעצב כשאתה נזכר שלא עשית עירוב לעצמך ופשעת בדבר זה שנה אחר שנה גם אני אין בדעתי להוציא מי שסמך עלי או מי שאינו בקי או מי ששגג או נאנס אבל אין בדעתי להוציא את הפושעים ולדעתי זה המעשה לא היה בנהרדעא ואם היה בנהרדעא לא היה אותו סומא מנהררעא ולא מן השרויין בתחומה אלא מחוץ לתחום היה בא ע"י עירובי תחומין ומעולם לא יצא בעירובו של שמואל והאי דא"ל סמוך אדידי כלומר סמוך על המתוקן שלי כאדם הסומך על שולחנו של חבירו וכשנודע לו שהיה פושע במצות עירוב אסר לו כההיא דאמר רב חסדא ושלחו מנות לאין נכון לו למי שלא היה לו להניח עירובי תבשילין אבל היה לו להניח ולא הניח פושע הוא וכן הא דמכריז הא דרבי יעקב בר אידי מי שלא הניח עירובי תבשילין יבא ויסמוך על שלי דרך נדיבות היתה שיסמכו על שלחנו כל מי שלא עירב ואגב גררה אתיוה לההוא עובדא גבי הנך עובדי דמר שמואל ורב אמי ורב אסי ולאו משום דדמי כולה עובדי להדדי דהא שמואל מערב ולא מכריז ורב אמי ורב אסי נמי מערבי ולא מכריזי ורבי יעקב בר אידי מכריז ולא מערב אלא לעצמו בלבד כי מנהג עירו היה שהיו כולן מערבין לעצמן והא דאמרי' עלה ועד כמה הוא חוזר על המעשים הראשונים דמר שמואל ורב אמי ורב אסי ואינו חוזר על המעשה האחרון דרבי יעקב בר אידי ודוגמתו מן החוזר על הרחוק ולא על הקרוב במקרא ובמשנה ובתלמוד הרבה מאד אין בהם קץ:

והא דתנו רבנן שבת שחלה להיות בר"ח או בחולו של מועד וכו'. לכאורה נראה שאין צריך לומר מקדש השבת וישראל והזמנים אלא ביום טוב אבל בחולו של מועד ובר"ח ליכא מ"ד הכי אלא מדאשכחן בפרק שלשה שאכלו דאיתיביה לוי לרבי מקדש השבת וישראל וראשי חדשים שמעינן מינה כי היכי דפליג רבי ביום טוב הכי נמי פליג בשבת שחל להיות בראש חודש ובחולו של מועד והא דתניא יום טוב משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל דלמר אית לית כולל ולמר לית כולל: