המאור הקטן על ביצה כא:

[דף לט ע"ב] ואי אמרת בירא דשותפי הוא אמאי מותר והא תנן שותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר ומגופא דההוא דנדרים לא מצי מקשי מרחוב ובית הכנסת ומבהמ"ד ובית המרחץ ותיבה וספרים דאיכא למימר דילמא שאני התם כיון דלית בהוא בכל הני דין חלוקה לא אמרי' כל חד וחד מדידיה קא מתהני ומש"ה אסורין אבל לשכות ועזרות והר הבית מקדש קדישי ואינו יכול לאסרן דהא לית להו בעלים ולפום הכי מייתי לה ממתני' דהשותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורין ליכנס לחצר דאלמא לא אמרי' כל חד וחד לדנפשיה עייל ואע"ג דאית בית דין חלוקה ומשני לרחוץ ה"נ דאסירי בבור של אמצע הדרך משום דבירא דשותפי הוא הב"ע דאמרי' מותרין בשל עולי בבל למלאות דאמרי' כל חד וחד מדידיה קא ממלא ולעולם בירא דשותפי הוא והא דתנן אסורין ליכנס לחצר איכא למימר בשנכנס בכולו וכל הני מילי חבטאי אינון ולאו דסמכא אינון ובמקומם במס' נדרים הדברים אמורים על אופניהם בחילוף מה שאמורים כאן הלכך לא סמכי' על הני מילי דאתמר הכא משום דאידחו להו במסקנא דאסיקנא דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו פליגי ר"נ סבר קנה חבירו ורב ששת סבר לא קנה חבירו ואע"ג דבבבא מציעא אמר רב נחמן בפי' לא קנה חבירו לא קשיא דידיה אדידיה דא"ל כיון שנתן לידו של חבירו וזכה בו חבירו איגלי מילתא למפרע דמעידן הגבהה זכה ביה ולפי' הם כרגלי מי שנתמלא לו ודאמר ר"נ התם לא קנה חבירו בשלא הגיע ליד חבירו וה"ר שלמה גריס בענין אחר ומפרש לה בענין אחר וכיון דאפסיקא הילכתא בהדיא בדוכתא במגביה מציאה לחבירו קנה חבירו איתא לדר' נחמן דהכא הילכך מילא ונתן לחבירו הרי הוא כרגלי מי שנתמלאו לו ובור של יחיד אוקימנא במכונסין ונהרות המושכין ומעינות הנובעים כרגלי כל אדם והרי"ף ז"ל לא פירשה כן:

והמפקיד פירות אצל חבירו פלוגתא דרב ושמואל וקי"ל כרב באיסורא ומתני' דתנן ואם עירב הוא פירותיו כמוהו אוקימנא בשיחד לו קרן זוית דבהא אפילו רב מודה שהם כרגלי המפקיד והיכא דזיכה לו ע"י אחר או אנחיה בעבורא דדשא כמו שייחד לו קרן זוית דמי ולא ידעתי על מה השמיטה הרי"ף ז"ל:

סליקא להו מסכת יום טוב