המאור הקטן על ביצה א

הריני מוסר לך כלל גדול בתורת המוקצה כדי שתסתלק הקושיא הזו מעליך כל מוקצה שבא על דבר שהנאתו על ידי מלאכה או מעשה המותר ביו"ט ואסור בשבת כגון בקוע עצים הקורות וכגון אין מסיקין בשברי כלים וכגון שחיטת המדבריות וכגון עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ותורי דרדיא זו היא מוקצה שאסור ביו"ט כרבי יהודה ומאליו הוא נאסר בשבת משום מלאכה דאית ביה דהיא בקוע עצים וההיסק בשברי כלים והשחיטה למדבריות ולעז ולרחל ולתרנגולת ולשוורים ואין אנו צריכין לאוסרם בשבת משום מוקצה בלבד וכל מוקצה שבא על דבר שדרך הנאתו בלא שום מלאכה ומעשה האסורים בשבת ואין בו שום איסור אלא משום מוקצה בלבד כגון להגביה מעל השולחן עצמות וקליפין שמתחלת השבת היו מוכנין לאדם אגב אמן ולא היו מוכנין לבהמה שמוכן לאדם אינו מוכן לבהמה ועכשיו שנתפרקו העצמות מן הבשר (ומן) הקליפות מן הפירות נעשו ראויין לבהמה אלא שהן מוקצין וכגון חיתוך נבילה לפני כלבים וכגון תמרי דעיסקא זהו מוקצה שמותר בשבת כר"ש ואין צריך לומר ביו"ט ומכאן אתה למד לכל דיני מוקצה האמורים בשבת וי"ט והרבה מהם שלא נשמר בהם הרי"ף ז"ל ובסוף מסכתא זו תמצא מהם בכלל דבריו שכתב ממילא שמעי' דה"מ דאינון עז לחלבה וכו' דכולהו ביו"ט אסירי ומאי דחזי מיניהון למיכל מיניה בשבת כגון תמרי דעיסקא שרי למיכל מיניה בשבת אלמא בשבת שרי למיכל תמרי דעיסקא ולא ביו"ט ועוד שנה בענין הזה בפי' ואמר כולהו לר"נ ביו"ט אסירי וצריך אתה להזהר בדיני המוקצה בכלל דברי הרי"ף ז"ל שלא שם אל לבו ההפרש שהפרשנו בו והוא נכון וברור: