המאור הקטן על ביצה יח:

והא דתנו רבנן אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה ור"ש מתיר ר"ש לטעמיה דלית ליה מוקצה ות"ק כר' יהודה דאית ליה מוקצה הלכך עצים כיון שאין עליהם תורת כלי לא הוכנו מאתמול אלא להסקה וסוגיין כת"ק ופלוגתא דרב נחמן ורב ששת בחיזרא בהדין טעמא שייכא ורב נחמן לטעמיה דאית ליה מוקצה ביו"ט כרבי יהודה משום דסתם לן תנא דמתני' כותיה ואיפסיקא הלכתא בהדיא בחיזרא יבשתא שרי רטיבתא אסור וכן פי' הרי"ף ז"ל בהלכות רטיבתא אסור משום דכמוקצה דמי ובסוף מסכת שבת איפליגו רב אחא ורבינא אליבא דר"ש במוקצה ואסיקנא הלכתא בכל התורה כולה כדברי המיקל וקשיין הלכתא אהדדי ומכל זה נראה לנו שהלכה כרב נחמן דאית ליה מוקצה ביו"ט ולית ליה מוקצה בשבת והפרש יש בין מוקצה למוקצה וכל המוקצה האסור ביו"ט אסור בשבת וכל המותר בשבת מותר ביו"ט וכמו שפרשתי לך בתחלת זאת המסכתא ואע"ג דשאר אמוראי כולהו לא שני להו במוקצה בין שבת ליו"ט אלא מאן דאסר כר' יהודה אפילו בשבת אסר ומאן דשרי אפילו ביו"ט שרי ולא מפלגי בין מוקצה למוקצה אנן כרב נחמן נקיטין ובין מוקצה למוקצה מפלגינן לפום סוגיא דשמעתא דבמסכת יו"ט ובמסכת שבת ומתרצן הלכתא דהכא והכא ולא קשיין אהדדי ובמסכת שבת בפרק כל הכלים מייתי לה למתני' דהכא ומסקנא מוקמי' לה אליבא דבית שמאי דגזור יו"ט אטו שבת ומשמע מינה דלית הלכתא כמתני' והכא פסקי' כותיה ונראין הדברים הללו כסותרין זה את זה אלא יש לומר לישני אינון דמאן דמתני הא לא מתני הא:

ולענין הלכה למעשה נקיטי' ההוא לישנא דאיתמר בדוכתיה ואתוקם בבוכנתיה ושבקי' לההוא דלא איתמר בדוכתיה ואגב גררא הוא דאתיוה והם הכי נמי סבירא לן בהנך תרי לישני דרב פפא דאמר הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואין גובה מן הלקוחות חד מינייהו בקדושין בפרק ראשון וחד מינייהו בב"ב בסוף גט פשוט אע"פ שהרי"ף טרח להעמידם שתיהן כאחד אנו נראה לנו דפליגין לישני אהדדי וכההוא לישנא דב"ב נקיטין והם הכי נמי עבדינן הכא כיון דמתני' דאין סומכין את הקדרה ביו"ט פרשוה בגמ' בדוכתה מטעם מוקצה לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה וסוגיא דשמעתתא לאוקמוה כהלכתא עלה סמכי' וכותה עבדינן וההיא סוגיא דבמסכת שבת חשבי' ליה כלישנא אחרינא להגדיל תורה וללמדך שאפילו ב"ש דסבירא להו במוקצה ונולד ביו"ט כרבי שמעון וכדתנן ביצה שנולדה ביו"ט ב"ש אומרים תאכל בבקעת מודו דאין סומכין ולאו משום דלא נתנו עצים אלא להסקה דהא לא סבירא להו שום מוקצה אלא משום גזירה יו"ט אטו שבת ואזדו לטעמיהו דסבירא להו אין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומתני' דאין סומכין את הקדרה בבקעת איכא למימר דב"ש היא דהא מפרש טעמא בברייתא משום דלא נתנו עצים אלא להסקה ודילמא ב"ה לא מודו בה וכיון דסוגיין בשבת להקל במוקצה נחתין לה לאחויי אנפא דהיתרא ואע"ג דמתניתא לגבי יו"ט והכא במסכת יום טוב בדוכתא דסוגיין להחמיר במוקצה נחתינן ליה לאחויי אנפא דאיסורא ובכל זה יש סעד לדברינו שפסקנו כרב נחמן דמוקצה ביום טוב אסור ובשבת מותר: