המאור הגדול על יבמות לט.

תנן התם בראשונה היו אומרים שלש נשים וכו' כתב הרי"ף ז"ל (ברא"ש הביאו בסימן י"א) ושמעי' מינה דליתא דשמואל דאמר אין כותבין אגדת מרד על שומרת יבם כתב ה"ר אפרים ז"ל היכי קא פשיט מינה דליתא לדשמואל הא שמואל גופיה הוא קאמר הכא יבם הרי הוא כבעל שאין כופין אותו ליתן גט וכן היבם אין כופין אותו לחלוץ ופליג עליה דרב דאמר אינו כבעל והוא קאמר התם אין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם ואם איתא דכופין ומבקשין דהא מתני' שייך במורדת אם כן קשיא דשמואל אדשמואל ואמאי שתיק גמרא מיניה אלא ודאי ליתא להאי דוקיא וליכא למשמע מינה דהויא מורדת כלל ולא ש"מ אלא הא לאחר מיתת בעלה אין כופין לחלוץ כפשטה דמתני' אבל אפסידה כתובתה מילתא אחריתי היא ולא שייכא בכופין ומבקשין דהכא כלל אלו דברי הרב ז"ל ונראין דבריו במה שתפס על רבו הרי"ף ז"ל אבל אין אנו מפרשין יבם הרי הוא כבעל כפירושו אלא לומר שהנדר חל עליו כשם שחל על הבעל וצריך חכם שיתיר לה נדרה כשם שהבעל צריך להפר לפי שאין היבם ואף לא הבעל מפר בקודמין: