המאור הגדול על יבמות ל

צריך לדקדק ולעיין באשתו וגיסו בפסק הרי"ף ז"ל (הביאו הרא"ש בסי' ו' עד כתב הראב"ד) מאי אהני לן הלכה כר' יוסי מאחר דלא איתברר בגמרא טעמיה אי כרב אמי אי כר' יצחק נפחא ואי איתמר הלכה אפוסל או שאינו פוסל ומאי דפסק נמי לא עבדי עובדא במאי הוה לה למעבד ומאי דמוקים לה ר"י נפחא לעולם אסיפא כלומר בעד אחד והוא ריהטא דכולי פרקין ועלה אמרינן בריש שמעתין ואע"ג דאזל אשתו וגיסו למדינת הים דאהני הני נישואין למירמא אשת גיסו אגיסו וכו' והרב ר"ח ז"ל כתב בפסק שלו מאתקפתיה דרב יוסף ומפירוקא דאביי לא מסיימא מלתא והלכה כרבי יוסי ומסתבר לי כיון דהלכה כר"י ובין לר' אמי ובין לרבי יצחק נפחא היכא דאזיל אשתו וגיסו אי נשאת על פי עדים אינו פוסל ע"י אחרים ואינו פוסל על ידי עצמו ובין מדרבי אמי ובין מדר' יצחק נפחא שמעינן דר' יוסי כר"ש ס"ל לר' אמי כדמפרש טעמיה ולר' יצחק נמי דעד כאן לא קאמר ד"י בארוסתו וגיסו דפוסל ע"י אחרים אלא משום דאיכא למימר תנאה הוה ליה בקידושין וגרש זה ונשא זה וצריכה גט משני ואסורה לראשון משום דנשאת בעד אחד דהא מוקים ליה כולה אסיפא בעד אחד כדקתני סיפא אמר לה מת בעליך ונתקדשה דהא בעד אחד והא נמי בעד אחד אלמא בב' עדים אפילו בארוסתו וגיסו אינו פוסל ע"י אחרים ואע"ג דאיכא למימר גרש זה ונשא זה וממילא שמעינן דר' יוסי נמי כר"ש ס"ל דאמר אם נשאת שלא ברשות מותרת לחזור לו הלכך הא דאמרינן לעיל בגמרא דלא עבדינן עובדא במאי ה"ל למעבד והיינו נשאת ע"פ עדים לכתחלה הוא דלא שריא לה לחזור לו אבל אם עברה וחזרה לו לא תצא ואין הולד ממזר ממנו דהא רב ושמואל תרוייהו סבירא ליה מותרת לחזור לו והכי הלכתא הלכך לא דחי' להו למימריהן דהני אשלי רברבי בדיעבד אי נמי שיש לומר אפילו לכתחלה ויש לפרש הא דאמרינן רב פפא סבר למעבד עובדא במאי הוה לה למעבד לאו כשנשאת על פי עדים דבהדיא פסקו לה הלכתא רב ושמואל אלא כגון הני מתניאתא דלעיל דאתיא בגמ' כגון כונס את יבמתו שאמרו לה לצרתה היא מעוברת ונשאת ונמצאו דברים בדאין ונמצאת זו איילונית א"נ בגט שנתנו למי שאינו בקי בו לקרותו ואמר לה שהוא כשר כגון אלו הדברים ודומיהם סבר רב פפא למימר מאי ה"ל למעבד א"ל רב הונא בריה ררב יהושע הא תני הני מתניאתא ואמר ליה ר"פ לאו שנינהו איבעי לה לאמתוני ואיבעי לה לאקרויי גטה וזו הואיל והמתינה ואמרו לה כך או שנתנה הגט לקרותו וטעה בו הקורא שאמר לה כשר הוא אנוסה היא דמאי הוה לה למעבד ואמר ליה רב הונא [בריה דרב יהושע] ואנן אשנויי ניקום ונסמוך לאפוקי מתניאתא מפשטייהו ולהקל בדבר מוטב להשוות מדותינו לומר שהמשניות בכל ענין נשנו ולא פליגי רבנן שלא לתת דברינו לשיעורין אבל לשנשאת ע"פ עדים לאו דינא ולאו דיינא שהרי שנינו מותרת לחזור לו ואמר רב הכי הלכתא ואמר שמואל נמי הלכה כר' יוסי וסוגיין בכולה שמעתא הכי דנשאת ע"פ עדים מותרת לחזור לו זה נראה לי וישר בעיני אע"פ שהוא שלא כפירוש ה"ר שלמה ז"ל ולא כפסק הרי"ף ז"ל: