המאור הגדול על יבמות כו.

[דף פא ע"א] ורבי יוחנן אמר אף מאכילה בחזה ושוק דנישואי תורה נינהו והיינו דמסייעין ליה לקמן מדתנן אנדרוגינוס נושא לכתחלה כלומר נישואין גמורין הן ולא תפסי קדושין בתריה ודחי' תני אם נשא כלומר חוששין לקדושיו להחמיר מספק א"ל ר"י לר"ל מסבר קא סברית תרומה בזמן הזה דרבנן א"ל אין שאני שונה עיגול בעגולין עולה ואי הויא תרומה בזמן הזה דאורייתא גזרינן תרומת פירות אטו תרומת דגן לדידי דגזרנא דרבנן אטו דאורייתא דבדאורייתא ודאי אינו עולה דכל שדרכו הוא א"ל והלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה ואנא אוקימנא לה כדרב ששא בריה דרב אידי דאמר רישא בטומאת משקין דרבנן והנה חתיכה שהיא גדולה מעיגול והיא מאת שדרכו בטלה בדרבנן ולא גזרינן דרבנן אטו דאורייתא וכ"ש עיגול והיינו דאמרינן מי סברת כל שדרכו שנינו את שדרכו שנינו מאי חתיכה וכו' קתני מיהא רישא תעלה וקשיא בין לר"י בין לר"ל דקס"ד את שדרכו היא ומוקמינן לה אליבא דרשב"ל רישא בשנימוחה וסיפא בשלא נימוחה ורישא רבותא קמ"ל וסיפא רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל דאע"ג דכולהו קדשים נינהו תעלה וסיפא רבותא קמ"ל דאע"ג דאיכא רובה חולין [לא] תעלה לפי שהחולין קרובים ליבטל יותר מן הקדש ועיקרה במס' תרומות בפ' ה' פלוגתא דב"ש וב"ה בסאה תרומה טמאה שנפל למאה סאה תרומה טהורה וכו' כראיתא התם והיינו דאמרי' טהורה בטהורה עדיף ליה כלומר לפי שהחולין הם המבטלין ורב ששא בריה דרב אידי מפרש לה אליבא דר"י בטומאת משקין מדרבנן ולא גזרינן דרבנן אטו דאורייתא וכן אתה מפרש בכל הני אמוראי שהוזכרו באותה שמועה שמתרצין אותה לר"י או לר"ל מר כדאית ליה ומר כדאית ליה רבא מתרץ אליבא דר"ל עד כאן לא גזר ר"ל אלא בתרומה דעון מיתה אבל באיסור לאו מחמרינן בהקדש הואיל ומיבדל בדילי אינשי מיניה וערלה וכלאי הכרם שאני דאע"ג דאיסור לאו נינהו הא אית בהו איסור הנאה ולא בדילי אינשי מינייהו ורב אשי מתרץ אליבא דר"י כלומר כי קאמר ר"י הלא אני שונה חתיכה בחתיכות עולה ה"ק והלא חתיכה שהיא גדולה מעיגול בטלה לפי שאף היא מכל שדרכו היא ואנו את שדרכו לימנות שנינו ל"ש עיגול ול"ש חתיכה דין הוא שתעלה וסיפא דקתני לא תעלה היינו טעמא דה"ל דבר שיש לו מתירין: