המאור הגדול על יבמות יב.

מתני' שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודים ב"ש וב"ה שמוכרת ונותנת וקיים לא כתב הרי"ף ז"ל מכל פלוגתא דאמוראי דאיתמרן עלה בגמ' ולא מידי ואנן הא קא חזינן דפליגי עלה אביי ורבא אביי אמר רישא דנפלו לה כשהיא שומרת יבם וסיפא דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל וקסבר ידו כידה פירוש אלימא להו לבית שמאי יד הבעל שהיא כיד אשתו בחייו דאפילו לאחר מיתה נמי לא פקעא לה ידו ומשום הכי יחלוקו וב"ה סברי פקעה לה יד הבעל במיתתו והנכסים בחזקתן והר"ר שלמה פי' קסברי ב"ה ידו כירה ולא נראה לי פירושו משום דכולהו שנויי לתרוצי לדב"ש מהדרי מאי שנא דפליגי בסיפא ולא פליגי ברישא והיכי מהדר על טעמא לב"ש ונסיב טעמא לב"ה אע"פ שהרב שלמה ז"ל טרח בפירושו להעמיד דבריו לא נתישבה דעתי בהם מכל מקום הויות דאביי ורבא קא חזינא הכא ואע"ג דלתרוצה לבית שמאי שקלינן וטרינן עליה מ"מ ש"מ מדרבא דאמר אי דנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל דכולי עלמא ידו עדיפא מידה דאלמא לא פליגי ב"ש וב"ה בהא דכי נפלו לה כשהיא תחתיו דבעל מכרה בטל ואם מתה הנכסים בחזקת יורשי הבעל דהא ידו עדיפא מידה ולדבריו של הרב שלמה חולקין יורשי הבעל עם יורשי האב כדבעינן למימר קמן ואפשר שהיתה דעת הרי"ף ז"ל מכרעת כאביי מדאמר רב פפא ריקא מתניתין כוותיה דאביי ולדידן לא מכרעת מילתא מש"ה למדחייה לדרבא דהא קי"ל בכל פלוגתא כוותיה לבר מיע"ל קג"ם ולא בכל דוכתא סמכי' על דוקיא דמתני' למידחא מקמיה כללא דנקיטי' ואדרבה דוקיא דמתניתין דחינן וסמכינן על כללא דנקטינן תדע דבהא שמעתא אמר רב אשי מתני' נמי דיקא דקתני יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ולא קתני יורשי האב עם יורשי הבעל לסיועי לדאביי דאמר בכתובה לא פליגי והא אוקימתא לאו אוקימתא דסמכא הוא אלא דדחי' למאי דקא סליק אדעתיה דאביי מעיקרא דיש ספק מוציא מידי ודאי מאי טעמא לא אותביה לרבא מכתובה דמתני' ויהבינן לה טעמא משום דהוה סבירא ליה לאביי אפשר ליה למר לדחויי ליה בשנויא דחיקא למימרא דבכתובה לא פליגי ועלה אמר רב אשי מתני' נמי דיקא כי האי שנויא ואע"ג דדחיקא היא אבל לבתר דשני ליה רבא ואמר קסברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי הא ודאי בכתובה נמי פליגי ואף אביי נמי סבר וקבל דהכין שמעינן ליה בפירוש בכתובות בפ' האשה מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה ב"ש קא סברי ב"ש שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומן הדין טעמא קברי לה לשומרת יבם שמתה יורשי הבעל שהם יורשי כתובתה לב"ש ולב"ה קוברין אותה אלו ואלו שחולקין בכתובתה ואמר רב אשי עלה יבם נמי כאחר דמי ואני קורא בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי והרי היא כתובתה כאילו נתנה לגבות אע"כ אית לך למימר דבכתובות נמי פליגי ועל דוקיא דמתני' לא סמכי' דאיכא למימר דילמא חד מתרי אנפי נקט וכיון דתנא יורשי הבעל עם יורשי האב ה"ה יורשי האב עם יורשי הבעל וכיוצא בזה כתבנו בב"ב בפרק לא יחפור דאמרי' התם דיקא נמי דקתני אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר מותר ולא סמכי' על ההוא דוקיא דאידחא ליה ממסקנא דשמעתא כמו שכתבנו ופירשנו שם ובכתובות נמי בפרק הכותב מייתינן לה להדא פלוגתא דאביי ורבא אביי אמר נשואה ידו כידה רבא אמר ידו עדיפא מידה למאי נ"מ לשומרת יבם וכיון דקי"ל כרבא דבתרא הוא אסתלקו להו כולהו אוקמתא דעולא ודרבא ודאביי דאוקמוה למתני' כל חד וחד לטעמיה הלכך מחוורתא דפסקא כל היכא דנפלו לה הנכסים כשהיא תחתיו דבעל ידו עדיפא מידה וקמי להו כולהו נכסי בחזקת יורשי הבעל וה"מ בגופה של קרקע ולאחר מיתה אבל בחייה ולפירות נעשו הפירות כמי שנפלה לה כשהיא שומרת יבם ואין ליבם זכות בהם הואיל ולא זכה בהם הבעל בחייו שלא מצינו אכילת פירות ליבם לעולם ורש"י מפרש ידו עדיפא מידה בחיי הבעל ולאחר מיתת הבעל יד היבם כידה הלכך כשמתה היא חולקין יורשי הבעל עם יורשי האב בנכסיה אפילו לב"ה וראינו לקדמונינו ז"ל שסמכו על הפירוש הזה ודנו עליו ועשו בו מעשה אף אנו אין בנו כח לזוז מדבריהם זהו דין שנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל ואם נפלו לה נכסים כשהיא שומרת יבם ל"ש נפלה ליה היבמה כשהיא ארוסה ל"ש נפלה ליה כשהיא נשואה אם לא עשה בה מאמר מוכרת ונותנת לכתחלה בגוף הנכסים וכ"ש בפירות וקיים ואם עשה בה מאמר מוכרת לכתחלה בנכסים שנפלו לה מקודם לכן בין בגוף בין בפירות אבל בנכסים שנפלו לה מאחר שעשה בה מאמר מוכרת כפירות לכתחלה אבל בגוף הנכסים לכתחלה לא תמכור ואם מכרה ונתנה קיים לפי שהנכסים בחזקתן כדברי ב"ה והויא כמי שנפלו לה נכסים משנתארסה וכן אם מתה הנכסים בחזקתן כתובה בחזקת יורשי הבעל והן קוברין אותה נכסים הנכנסים והיוצאין עמה בחזקת יורשי אשה וראיתי למפרשים בהלכה זו פי' ע"ד אחרת ולא נתישבה דעתי בדבריהם: