המאור הגדול על שבועות לא.

[דף מ"ח ע"א] אם איתא אלמא מספקא ליה והא אמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דאמר יחלוקו אנו רגילין לפרש מכלל דלא ס"ל לרב נחמן כרב ושמואל דהא רב ושמואל טעמייהו כת"ק קא מפרשי דאמר הזרה שבועה למקומה להיכן חזרה והוא בר פלוגתיה דר' יוסי וכיון דעבד רב נחמן עובדא כר' יוסי מכלל דלא ס"ל דרב ושמואל עד שראיתי להרב ר' משה בר' יוסי ז"ל שפירש בלשון הזה והאמר רב יוסף בר מניומי עבד רב נחמן עובדא כר"י דאמר יחלוקו אלמא סבירא ליה כרב ושמואל שזו השבועה יש לה עיקר ואע"פ שמתקנת חכמים היא זו ואי לא מצי משתבע יעמוד הממון בחזקתו ונפטרו היורשין מלשלם והא דאמרי' התם יחלוקו לפי שהשבועה מוטלת על שניהם שבועה דאורייתא על זה ושבועה דרבנן על זה ומתוך ששניהם חשודים ואינן יכולין לישבע יחלוקו אבל הכא שאין השבועה מוטלת אלא על פי המלוה בלבד ואינן יכולין לישבע אותה שבועה שהיה חייב אביהם שהיא שבועה שזה חייב לי כך וכך משום דברא במילי דאבא לא ידע אע"פ שהן יכולין לישבע שבועה שלא פקדנו אבא אין זה אותה השבועה שהיה חייב אביהן ומש"ה נפטרו בני הלוה מן הכל ופריקנא לדבריו דר' אמי קאמר וליה לא סבירא ליה זהו תורף פי' הרב ז"ל ופי' נאה הוא ומסתייע מעובדא דרב נחמן דאיקלע לסורא ואמר הבו דלא לוסיף עלה אלמא סבירא ליה דרב ושמואל. ולענין פסקי הלכות הללו אין לנו לזוז ממה שפסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו אלא ששמעתי משום חכמי נרבונא ז"ל הגדולים כיון דמסקנא דגמ' דיינא דעבד כרבי אלעזר עבד כרב ושמואל עבד אנן לכתחלה עבדינן כרב ושמואל בכל שטר שאין בו נאמנות אבל בשטר שיש בו נאמנות לא מקילין ביה תרי קולי קולא דאבא שאול בן אימא מרים וקולא דרב ושמואל ולכתחלה עבדינן כרבי אלעזר וזה פסק נאה והגון ומשובח וראוי לסמוך עליו: