המאור הגדול על סנהדרין יט.

[דף ע"ו ע"ב] מסתברא לי אע"ג דפליג רב אחא ורבינא במצמצם כיון דקי"ל השתא דדיינינן דינא דגרמי מצמצם נמי חייב ולפיכך לא כתבה הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו:

[דף פ"ה ע"ב] חומר במקלל מבמכה מסתברא לי כיון דתנא דידן אית ליה מקישין הכאה לקללה אף בהכאה לא עשה בו שלא בעמך כבעמך ומי שאינו עושה מעשה עמך אין חייבין על הכאתו וה"מ בהכאה שאין בה שוה פרוטה ולמלקות דממלקות פטריה רחמנא דומיא דקללה אבל מממון לא פטריה רחמנא הלכך אם הכהו הכאה שיש בה שוה פרוטה אידי ואידי חייב לשלם ולית הלכתא כתנא ברא דהכא דאמר לא מקישין הכאה לקללה ולא בההיא דבפ' אלו הן הגולין דאמר ישראל גולה ולוקה ע"י עבד ונכרי משום דסתם מתני' עדיפא:

[דף פ"ו ע"ב] איתמר עדי גניבה ועדי מכירה בנפש שהוזמו חזקיה אמר אין נהרגין ור' יוחנן אמר נהרגין וסברי מעיקרא לאוקמא בפלוגתא דר"ע ורבנן ובדין הוא דהוה יכול לאקשויי אי הכי אדמיפלגי בעדים שהוזמו ליפלוג בגנב גופיה ואנא ידענא ממילא כי דין העדים שהוזמו כדין הגנב עצמו אלא דלא קמה הא אוקמתא דדחייה רב פפא בפירוש וניחא ליה למירמא לחזקיה מדידיה אדידיה והיינו דאמרי' מתקיף לה רב פפא כיון דאמר מודה חזקיה בעדים האחדונים של בן סורר ומודה שהוזמו שנהרגים מתוך שיכולים עדים הראשונים לומר להלקותו באנו כדכתיב ביה בהדיא ויסרו אותו והני כולה דבר עבדי ליה דאע"ג דעדים אחרונים צריכי לעדים הראשונים דכמה דליכא ראשונים אחרונים לא עבדי מיתה אפ"ה כיון דראשונים לא צריכי לאחרונים דהא לקי אפומייהו כל עדות של כת וכת מהן הויא לה דבר שלם כדאמרי' בב"ק בפ' מרובה בענין גנב ע"פ שנים וטבח ומכר על פיהם או על פי שנים אחרים דאע"ג דעדי טביחה ומכירה צריכי לעדי גניבה כיון דעדי גניבה לא צריכי לעדי טביחה ומכירה דבר קרינא ביה דמי לא מודה ר"ע בשנים אומרים בפנינו קדש ושנים אומרים בפנינו בעל והיינו טעמא דחזקיה דמודה בעדים האחרונים של בן סורר ומורה שנהרגין אי הכי עדי מכירה בנפש לחזקיה ליקטלו וליקטול גברא אפומייהו מתוך שיכולין עד גנבה לומר להלקותו באנו וכי תימא קא סבר חזקיה דלא לקי והא איתמר עדי גניבה בנפש שהוזמו חזקיה ור' יוחנן חד אמר לוקין וחד אמד אין לוקין ובדין הוא דליפלגי בגנב גופיה אלא להודיעך כחו דר' יוחנן דאמר אין לוקין סד"א אע"ג דאיהו לא לקי אפומייהו מילקי איהו מידי דהוה אמעידנו באיש פלוני שהוא בן גרושה ובן חלוצה או שהוא חייב גלות דאיהו לא לקי ואינהו לקי משום לאו דלא תענה כדגלי ביה רחמנא שלוקין עליו מדכתיב והצדיקו את הצדיק וכו' שהוא רמז לעדים זוממין שלוקין קמ"ל דכיון דאיהו לא לקי דה"ל לאו דלא תגנוב דהוא אזהרה לגונב נפש לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו אינהו נמי אע"ג דלאו משום לאו דלא תגנוב לקי אלא משום לא תענה ברעך קם ליה לאו דלא תענה לדידהו בהא סהדותא במקום לאו דלא תגנוב דידיה שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו והיינו דאמרי' תסתיים דחזקיה הוא דאמר לוקין ולוקה הגנב מפיהם מדאמר אין נהרגין דאי ד' יוחנן כיון דאמר נהרגין בשיש עדי מכירה עמהם נמצא שאף הגנב נהרג על פיהם כי לא הוזמו ולפיכך הם בעדים ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכשאין עדי מכירה עמהם אין הגנב לוקה ע"פ ערי הגנבה דה"ל לאו דלא תגנוב לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שהרי אפשר שיבואו עדי מכירה אחריהם ונהרג ע"פ כולם ואי איהו לא לקי אפומייהו כשלא הוזמו דה"ל לאו דלא תגנוב לדידיה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אינהו היכי לקי בשהוזמו דהא לאו דלא תענה לגבייהו בהא סהדותא במקום לאו דלא תגנוב לדידיה קאי כשם שזה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד כך זה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין והדר רב פפא ואוקמא אוקמתא אחריתי ואפקח מההוא סברא קמא דלא איפלגו חזקיה ור' יוחנן בפלוגתא דר"ע ורבנן אלא ר' יוחנן הוא דאמר כרבנן וחזקיה דאמר אין נהרגין לדברי הכל ובעדי מכירה כ"ע לא פליגי דנהרגין בין לחזקיה אליבא דדברי הכל בין לר' יוחנן אליבא דרבנן אי משום דבר ואפי' חצי דבר אי משום שיכולין עדי גניבה לומר להלקותו באנו והני כולה דבר קא עבדי ליה ובגנב עצמו נמי כ"ע לא פליגי דנהרג דאי לאו דגנב עצמו נהרג לא הוו עדי מכירה נהרגין ומטעם שהם נהרגין נהרג אף הוא אלא כי פליגי חזקיה ור' יוחנן בעדי גניבה הוא דפליגי חזקיה אמר אין נהרגין גניבה לחודה קיימא ומכירה לחודיה קיימא כלומר לא מיבעיא לר"ע שאין עדי גניבה נהרגין דאי נמי הויא גניבה אתחלתא דמכירה הוה ליה חצי דבר ולא הוא נהרג ולא העדים נהרגין ל"ש עדי גניבה ול"ש ערי מכירה אלא אפי' לרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר ונמצא הגנב נהרג בשלא הוזמו סד"א על פיהם ע"פ עדי המכירה הוא נהרג ואף העדים עצמן כשהוזמו יהיו נהרגין קמ"ל גניבה לחודא קיימא ומכירה לחודא קיימא שהרי מכח שתי אזהרות הן באות גניבה מאזהרת לאו דלא תגנוב ומכירה מאזהרת לאו דלא ימכרו ומש"ה הא לחודיה קיימא והא לחודיה קיימא וכשהגנב נהרג בשלא הוזמו לא מפי עדי הגניבה הוא נהרג אלא מפי עדי המכירה אע"פ שאינו מתחייב אלא בשתי כתות דכיון דגגיבה לחודא קיימא לא הוה לאו דגניבה ניתן לאזהרת מיתת ב"ד ולוקה הגנב על פיהם בשלא הוזמו ומש"ה בשהוזמו לוקין עדי גניבה ואין נהרגין בין שיש עמהן עדי מכירה בין שאינן עמהם שהרי להלקותו באו הלכך עדי המכירה נהרגין מ"מ כשהוזמו אלו ואלו ואפי' לר"ע דכיון דמכירה לחודא קיימא אשתכח דכוליה דבר קא עבדי והגנב נהרג על פיהם בשלא הוזמו ור' יוחנן אמר נהרגין אליבא דרבנן דפליגי עליה דר"ע משום דגנבה נמי אתחלתא דמכירה היא אע"פ שחלוקות באזהרותיהן תרווייהו עבדי מיתה כיון דקי"ל כרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ולא הגנב לוקה בשלא הוזמו ולא העדים לוקין בשהוזמו אלא כולן נהרגין ואינן לוקין אליבא דרבנן אבל לר' יוחנן אליבא דר"ע בין הגנב בין העדים ל"ש עדי גניבה ל"ש עדי מכירה לא לוקין ולא נהרגין דהא אמר דבר ולא חצי דבר וכיון דגנבה אתחלתא דמכירה היא אשתכח דחצי דבר הוא ומודה ר' יוחנן הוא דאיתמר דהא לחזקיה כל עדים אחרונים בין בנפש בין בבן סורר ומורה נהרגים וכל עדים ראשונים לוקין ואין נהרגין אלא הכי איתמר אע"ג דפליג ר' יוחנן בעדי גנבה בנפש שהם עדים ראשונים מודה ר' יוחנן בעדים הראשונים של בן סורר ומורה שהוזמו שאין נהרגין ולא אמרי' סהדותא קמייתא אתחלתא דסהדותא בתרייתא היא דהא גלי ביה רחמנא ויסרו אותו לומר שהוא לוקה וכשם שהוא לוקה בשלא הוזמו כך הם לוקין כשהוזמו ואין נהרגין שיכולין לומר להלקותו באנו הלכך עדים האחרונים של בן סורר ומורה נהרגין ואפי' לר"ע דכולה דבר קא עבדי:

אמר אביי הכל מודים בבן סורר ומורה וכו' פי' הכל מודים בין לר"ע בין לרבנן בין לחזקיה בין לר' יוחנן ומחלוקת בבן סורר ומורה בעדות אחרונה בקלקולו האחרון שנים אומרים בפנינו גנב ושנים אומרים בפנינו אכל לחזקיה עדי גנבה אין נהרגין אפי' לרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר משום דגנבה לחודא קיימא ואכילה לחודא קיימא שהרי אף הן חלוקות באזהרותיהן אזהרה דגנבה מלא תגנובו ואזהרה דאכילה מלא תאכלו על הדם וכיון דגנבה לחודא קיימא אשתכח דלאו דידיה אינו ניתן לאזהרת מיתה אלא לתשלומין ומשלם על פיהם כשלא הוזמו ואף עדי גנבה כמו כן כשהוזמו משלמין ואין נהרגין ועדי אכילה נהרגין אפי' לר"ע דאכילה לחודא קיימא וכולה דבר קא עבדי והוא נהרג על פיהם בשלא הוזמו לר' יוחנן דאמר גנבה אתחלתא דמכירה היא ה"נ אתחלתא דאכילה היא ולא הוא משלם על פיהם בשלא הוזמו דלא תיהוי כמת ומשלם ולא הן משלמין כשהוזמו אלא כולן נהרגין מאחר דס"ל כרבנן דאמרי דבר ואפי' חצי דבר אבל ר' יוחנן אליבא דר"ע לא הוא ולא העדים כולן לא משלמין ולא נהרגין דהא חצי דבר הוא והוצרכתי לכל הפי' הזה מפני שראיתי לבעלי הפירושים שפירשוה בענין אחר והעמידו דברי רב פפא כעין המחלוקת הראשונה חזקיה כר"ע ור' יוחנן כרבנן ואין לשון הגמ' מוכיח כן מדאמר גנבה לחודא קיימא מכירה לחודה קיימא ש"מ אפי' לרבנן קאמר ותו לא מידי. ודאמר רב אסי עדי מכירה בנפש שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכול לומר עבדי מכרתי אמר רב יוסף וכו' אמר אביי וכו' אם תשאל ורב יוסף דקארי לה אמאי קארי לה י"ל הוה ס"ל לרב יוסף דבדאתו עדי גנבה ואסהידו מעיקרא עסקי' וה"ק מתוך שאלו לא באו עדי גנבה יכול לומר עבדי מכרתי שנמכר לו בעבד עברי ואין עדי מכירה מחייבין אותו שאין המכירה מוכחת על גנבתו השתא דאתו עדי גנבה נמי אשתכח דעדי מכירה לאו כלו דבר קא עבדי אלא חצי דבר ואין נהרגין כר"ע דאמר דבר ולא חצי דבר ואצ"ל עדי גנבה שאין נהרגין שאין הגנבה מוכחת כלל על המכירה כמו שהמכירה קרובה להוכיח על הגנבה ואתא אביי ופרכיה לרב יוסף מכלל דלרבנן נהרגין והא מתוך קאמר כלומר מדלא קאמר מתוך שאילו לא באו עדי גנבה יכול לומר עבדי מכרתי וקאמר מתוך שיכול לומר אלמא אפי' לרבנן קאמר ובדליכא עדות של גנבה ואסיקנא אע"ג דאתו מעיקרא וקא מרמזי רמוזי: