המאור הגדול על קידושין לב.

[דף עח ע"א] רבא אמר בעל לוקה לא בעל אינו לוקה איכא דקשיא ליה הא דגרסינן בפרק שנים אוחזין איכא בינייהו כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה להך לישנא דאמרת כל היכא דלאו בני חיובא נינהו מחייבי שולחם ה"נ מחייב שולחו דאלמא משום קדושין לחודייהו מחייב ונ"ל רבא נמי ה"ק בעל לוקה שתים לוקה על קדושין משום לא יקח ולוקה על בעילה משום לא יחלל כמימרא דר"י דאמר כ"ג באלמנה לוקה שתים אחד משום לא יקח ואחד משום לא יחלל לא בעל אינו לוקה כלל דמה טעם לא יקח משום לא יחלל וההיא דאמרינן התם דמחייב שולחו בשבעל השולח שלוקה על הקדושין ולוקה על הבעילה ובהכי מתרצן שמעתתא ולא קשיאן אהדדי ולא מידי:

[דף פ ע"א] אלא איזהו חזקה לרבי יוחנן ששורפין עליה את התרומה וכו' ואם תאמר מ"ש יש מפרשים האי רובא איתא קמן והאי ליתא קמן ולי נראה דהכא איתא לטומאה בבית שהרי שרצים שם אבל תינוק אינו ודאי טמא אלא חזקה בלבד היא וכן מפרש בתוספתא לפי שהנשים נדות מגפפות אותו וסוגיא דשמעתא קרי לרובא חזקה ודאמרינן שדרכו של תינוק לטפח כלומר לטפח הבצק בעיסה ועל ידי כן נוגע בה וכגון שנטל הבצק מאותה עיסה מיד אדם טהור או מעלמא שלא מאותה עיסה ולא כן פירש הר' שלמה בר יצחק ז"ל: