המאור הגדול על קידושין כז

ה"ג כדאיתא בכל הספרים הקדמונים בשעת קדושין אמר יש לי בנים בשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קדושין אמר אין לי אחים בשעת מיתה אמר יש לי אחים וכו' והכי הוא אורחא דמילתא שאדם עשוי להקל על אשתו בשעת קדושין כדי שתתרצה בקדושין מתני' דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני ומש"ה נאמן להתיר לומר יש לי בנים ואף על פי שנתגלו אחים לו לאחר מכאן הועילה לו עדותו על הבנים להתירה ואינו נאמן לאסור אפילו חזר בו בשעת מיתה דמעיקרא בחזקת היתר קיימא ועד אחד נאמן להתיר חזקה אין אדם חוטא ולא לו ואינו נאמן לאסור לאו כל כמיניה דאסר לה אכ"ע לאפוקה מחזקתה ברייתא דמוחזק לן באחי ולא בבני דקיימא בחזקת איסור ואפילו את"ל דעד אחד ביבמה לא מהימן להתירה לעלמא היכא דקיימא בחזקת איסור בעלה מהימן דאמרינן מה לי לשקר אי בעי פטר לה בגיטא והיכא דלא קא הדר ביה מדבוריה לעולם נאמן להתיר ואם חזר בו בשעה מיתה פליגי רבי ור' נתן רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמי והא נפקא לה מחזקת איסור וקיימא בחזקת היתר דהרי היא כאילו כל ימיה עמדה בחזקת היתר ולאו כל כמיניה דאסר לה ור' נתן סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתיא חזקה ועקרה חזקה כלומר לא עקר לה לשוייה כמי שאינה אלא מתלא תליא וקיימא דאי הדר ביה בשעת מיתה נעורה חזקה ראשונה של איסור והדרא למילתא קמייתא הלכך כה"ג נאמן אף לאסור כך נראה לי ומהלכות הרי"ף ז"ל נראה שהלכה כרבי ואינו נאמן לעולם לאסור דקיימא לן הלכה כרבי מחבירו ולפיכך לא הזכירה זו הברייתא מחלוקת רבי ור' נתן (עיין ברא"ש סימן י"א):