המאור הגדול על כתובות כג

מתני' המותר ר"מ אומר הקדש מותר אימת קדוש וכו'. כללא דשמעתא הא דתנן המקדיש מעשה ידי אשתו תנא רישא וה"ה לסיפא תנא סיפא וה"ה לרישא והכא והכא רבותא קמ"ל רישא רבותא קמ"ל דאפי' בעיקר מעשה ידיה מציא לאפקועי מיד בעלה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אי לרב הונא בניזונת כלומר שרוצה להעלות לה מזונות ומטעם שיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ולא תימא נעשית כאומרת לו אלא באומרת לו בפירוש כדאמרי רבוואתא בפ' המדיר את אשתו אי לר"ל בשאינה ניזונת דלא סבר לה לרב הונא ועל כרחין מוקים לה בשאינה ניזונת ואיירי דאיצטריכא ליה סיפא תנא רישא וכל זה שאמרנו לרב הונא ולר"ל ה"ה במותר ומעה כסף וסיפא רבותא קמ"ל דאפי' במותר דלא שכיח מצי מקדיש דבר שלא בא לעולם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לרב ושמואל לאחר מיתה ולרב אדא מחיים וטעמייהו דמפרש בגמ' וכל זה ה"ה לעיקר מעשה ידיה ורב ושמואל מוקמי רישא דמתני' כרב הונא אמר רב ורב לטעמיה ומש"ה אוקימנא במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף ולא אוקימנא איפכא רב לטעמיה דרב הונא אמר רב אוקמא לרישא בניזונת ועוד דאורחא דמלתא הכי הוא ורב אדא מוקים לרישא או כרב הונא וכולה מתני' בניזונת או כר"ל ורישא בשאינה ניזונית וסיפא בניזונית והכא רבותא קמ"ל ומאי דתנא הכא ה"ה להכא אבל לר"ל ע"כ מוקים ליה לסיפא כרב אדא דהא אמר לא תימא טעמיה דר"מ משום דקסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם אלא ע"כ כרב אדא ס"ל למותר קדוש מחיים ותקנו מזונות תחת מותר וכיון שהוא מעלה לה מזונות קדוש מחיים ומתוך שיכול לכופה במעשה ידיה לא הוי דבר שלא בא לעולם אלא נעשה כאומר לה יקדשו ידיך לעושיהן וה"ה בעיקר מעשה ידיה אם מעלה לה מעה כסף ולא מצי אמרה לר"ל איני ניזונת ואיני עושה נמצא עכשיו לרב ושמואל רישא במעלה לה מזונות ומעה כסף ותנא מעשה ידיה וה"ה למותר ומשום דמצי אמרה איני ניזונת ואיני עושה בין בעיקר מעשה ידיה בין במותר סיפא במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף או כשאין מעלה לה כלל לא מזונות ולא מעה כסף וכל שתשאיר ממזונותיה נקרא מותר והכל קדוש לאחר מיתה וזהו שאמרנו תנא מותר וה"ה למעשה ידיה לר"ל ולרב אדא רישא בשאין מעלה לה כלל לא מזונות ולא מעה כסף ומש"ה עושה ואוכלת הכל. סיפא או במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף או במעלה לה הכל והכל קדוש מחיים לר"מ מתוך שיכול לכופה למעשה ידיה ותנא מותר וה"ה למעשה ידיה ולר"י הסנדלר לא ס"ל נעשה כאומר לה ולא קדוש כלל והכל דבר שלא בא לעולם הוא וההיא מתני' דקונם שאיני עושה לפיך כולהו תנאי דההיא מתני' ס"ל אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ובניזונת ובשאינה אומרת איני ניזונת ואיני עושה ודשמואל אדשמואל והלכתא אהלכתא אלימא ליה לאקשויי ופריקנא כי אמר שמואל הלכה כריב"נ להעדפה פי' כלומר דלא ס"ל כר"ע דס"ל העדפה שע"י הדחק דידה הוי אלא כולה דבעל הוי ולאו לענין הקדש קאמר שמואל הלכה אלא לאשמועינן להעדפה כולה דבעל הויא ולאפוקי (מדר"א) [מדר"ע] והיינו דמקשינן עלה ולימא אין הלכה כר"ע א"נ הלכה כת"ק ורש"י ז"ל כתבה בענין אחר: