המאור הגדול על כתובות כ

כתב הרי"ף ז"ל הלכה כשמואל דאמר הלכה כאנשי גליל והביא לדבריו ראיות וכולן הן דחויות כי מה שאמר דבפרק אלמנה ניזונת אסיקנא כאנשי גליל ליתא אלא דחיה בעלמא הוא דחינן התם לעולם אימא לך ניזונת תנן ולא תפשוט בעיין וההוא עובדא דקריביה דר"י ליכא מיניה ראיה חדא דמאן לימא לן דקריביה דר"י לאו מאנשי גליל הוה ועוד שמא היתה כתובתה מרובה ולא היו היורשים רוצים לפטרה מיד סברי אדהכי והכי דלמא שכיבה לה בלא שבועה ופקעה כתובתה כדין יתומים מן היתומים כשמת לוה בחיי מלוה וההיא דשלח רבין באיגרתיה (ובסוף יש נוחלין) לא שמעי' מינה לא כרב ולא כשמואל שלא אמרו אלמנה ניזונת מנכסיו אלא להפקיע מזונות הבת בחייה ולהפקיע ירושת הבעל כשמתה הבת לפי שאין מזונות לבת במקום אלמנה בנכסים מועטים ושמעי' נמי מינה דבעל שויוה רבנן כיורש לא כלוקח משום פסידא דאלמנותו כדאיתא בסוף פרק יש נוחלין ושמעי' נמי מינה שאע"פ שאין הבנות ניזונות על הבנות אבל האלמנה ניזונית על הבת ולא שייכא ההיא דשלח רבין בפלוגתא דהכא דרב ושמואל כל עיקר הלכך מסתברא באתרא דליתא מנהגא למיעבד כרב וכאנשי יהודה כי מפני שתלמודנו תלמודא דבבל דין הוא שיהא מנהגנו לכתחלה מנהג בבל ועוד מצינו שתפסו להם רבותינו בכ"מ מקולי כתובה וראיתי בהלכתא גבראתא לנגיד ז"ל משום גאוני עולם ז"ל שפסקו כולם ועשו מעשה כרב ודעתי נוטה לדבריהם רב כהנא מתני וכן בלקיט: