המאור הגדול על כתובות טז.

תני שילא שלש מדות בנערה פי' הרי"ף בהלכות ופריש בפירוקיה דרבא שאני מוציא שם רע דחדוש הוא דהא נערה המאורסה שזינתה בבית אביה בסקילה נכנסה לחופה ולא נבעלה בחנק ואע"ג דהשתא נמי נערה בתולה היא כדמעיקרא כיון דאתיא לה מכלל רשות האב לרשות הבעל אישתני דינא ולא דיינינן לה כדמעיקרא וזה הפי' אינו כלום דאין זה חידוש ואין כאן דרך לומר אישתני דינא ולא דיינינן לה כדמעיקרא דהא בעינן עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה וכפחות מד' מדות הללו אינה נידונת בסקילה כדאמרי' התם נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל ודאמרי' מאורסה ולא נשואה היינו למעוטי נכנסה לחופה ולא נבעלה ועלה אמרי' לקמן בגמ' חופה בהדיא כתיבה ואין בכל זה שום חידוש לפי שאין כאן דרך לומר אשתני דינא ולא דיינינן לה כדמעיקרא שהרי החטא והדין הכל בזמן אחד הוא משא"כ במוציא שם רע אלא כך הוא הפי' הנכון אמר רבא שאני מוציא שם רע דחידוש הוא דלמאי דס"ל לתנא דשילא דאזיל בתר השתא ולא בתר מעיקרא אי אתה מוציא לעולם דין מוציא שם רע דכתיב ואם אמת היה הדבר הזה אלא בחידוש דהא נכנסה לחופה ולא נבעלה בעלמא וזינתה בחנק ואילו מוציא שם רע לא דיינינן לה כדהשתא אלא כדמעיקרא וכי היכי דחדית רחמנא בהא לטעמיה דתנא דשילא חדית נמי בבוגרת אמר ליה רב הונא בריה דר"י דלמא כי חדית היכא דלא אישתני גופה דהיינו נכנסה לחופה ולא נבעלה אבל היכא דאישתני גופה כגון בוגרת לא חדית רחמנא ואי לאו דבעלמא נמי סרחה ואח"כ בגרה תידון בסקילה במוציא שם רע נמי לא הויא נידונית בסקילה דלא חדית רחמנא היכא דאישתני גופ' והשתא דאתינן להכי אפי' היכא דלא אישתני נמי לא חדית רחמנא דבתר מעיקרא אזלינן לעולם ולא בתר השתא ואתא רב נחמן לאוקומה כתנאי אישתני ולא אישתני כלומר אי אמרי' אישתני דינא כדהשתא ואע"ג דלא אישתני גופא או לא תנאי היא לסיועיה לתנא דשילא לאוקומי כר' שמעון ואידחיא לה דרב נחמן לאוקמיה. וכולה פשוטא היא על הדרך הזה והוא הנכון: